גן השמש מאת יהודית צפורי.

סקירה מאת מעיין יחיאלוב.

כשיהודית ציפורי מוציאה ספר חדש אני לא באמת צריכה סיבות לקרוא. זה לא משנה מה כתוב בתקציר או איך הכריכה נראית (למרות שהכריכה של הספר מושלמת).

מישהו אמר דחיית סיפוקים?
בוודאי שלא אצלי!!!
לפני הכל אספר לכם שהספר הזה לא דומה לאף ספר אחר שיהודית כתבה, הוא שונה, הוא מיוחד והכי חשוב הוא מרגש בטירוף.

איך אני יודעת שהספר שקראתי הוא טוב? כאשר הספר מהדהד לי בראש עוד אחרי הקריאה ואני מצטטת משפטים לחיים ממנו. ומהספר הזה לקחתי הרבה, היו חלקים שנתנו לי שיעור לחיים.


על הספר-
אמילי עברה טרגדיה נוראית שבעקבותיה היא חזרה לישראל אחרי שהות של שנים בבלגיה.
יש לה סבתא וכלב ואיתם היא גרה במושב אודים בשרון.
בעקבות הטרגדיה היא מאבדת את האור, את החשק לחיים, היא עובדת על אוטומט אבל מגיע הרגע שאין לה הרבה ברירות והיא נאלצת להתחיל את חייה מחדש במושב, שם היא מוצאת מקלט בחווה, היא מטפלת בחיות ומאלפת כלבים.

אשתדל לא לפרט על איתי הרבה כי אותו אתן חייבות להכיר ועדיף לבד!
איתי ארבל כדורגלן לשעבר ומאמן כדורגל בהווה,
הוא גרוש + ילד.
בעקבות הסטטוס הזה איתי נאלץ לעבור לבד את המשברים בגידול ילד, אותו הילד שמרגיש נטוש לאחר שאמו עזבה אותו.

דמיינו לכם סצינה על חוף הים, בחורה משוטטת עם הכלב שלה, וגבר הורס נוהג על טרקטורון וכמעט גורם לתאונה, כמעט דורס אותה ועוד בשיא חוצפתו מאשים אותה שנקרתה בדרכו.
מה נגיד שגם בפעם השניה קורית ביניהם תאונה קטנה, מקריות?
ובפעם השלישית? זה כבר גורל!

אז איתי שלנו לוקח את הגורל שלו בידיים ומחליט לרדוף אחרי אמילי ולהוכיח לה שהיא צריכה לתת לו הזדמנות.
אבל היא? נחושה לא לתת לו להיכנס לחייה, אך מדי פעם הרוח הפלרטטנית מתפרצת ממנה.
היא לא מרשה לעצמה להתקרב, ורוקדת טנגו עם עצמה עושה צעד אחד לעבר איתי ואז פוסעת כמה צעדים אחורה.
קצת מייאש נכון? 
אבל מה שהיא לא יודעת זה שאיתי ממש אבל ממש לא מפחד מאתגרים, כיבוש מהיר לא בדיוק מעניין אותו.
הוא לא מתייאש בקלות ודבק במטרתו להראות לה עד כמה היא שווה את הסיכון.

“יש לי הרגשה שזו תחילתו של סיפור מאוד מעניין.” אני אומר וקורץ בשובבות. “אולי בחלומות שלך“.

את באמת רוצה לדעת איך את נראית בחלומות שלי?” אני מרים את גבותיי, נצמד אליה ולוחש בשקט, שרק היא תשמע, “ואני בדרך כלל מגשים את החלומות שלי.”

אני, אני ושוב פעם אני רוצה להיות בחלומות שלך! קח אותי!  

 


הספר מדבר הרבה על הזדמנות שניה לחיים. האם לכולנו מגיעה הזדמנות שניה? וכשזה מגיע איך יודעים לא לפספס אותה, לא לתת לה ללכת לאיבוד?

“Spend all your time waiting For that second chance For a break that would make it okay”.

אמילי קינן-
יהודית כבר כתבת כמה נשים חזקות אבל זאת הדמות החזקה ביותר שלך שקראתי עליה.
כמה חוזק יש באישה הזאת לקום כל בוקר ולהתמודד יום יום עם הנורא מכל שעבר עליה, עם הטרגדיה שמלווה את עולמה.
היא אבודה ושבורה.
השמש אולי זורחת בשמיים, אבל מעליה היא כבר לא זורחת שנתיים.
היא לא מוצאת את האור שלה, את הדרך שלה לאחר הטרגדיה, הכל חשוך בחייה והזיכרון העצוב מלווה אותה כל יום ודווקא היא זאת שלא נותנת לעצמה מנוח.
אבל כאשר איתי פורץ לחייה בסערה, היא לומדת שמותר לה לחיות, מותר לה להרגיש ולהיות נאהבת.
היא וטרינרית של החווה במושב ומאלפת כלבים, יש לה אהבה מאוד גדולה לחיות ובמיוחד לכלב שלה, גולד, שהוא החבר הכי טוב שלה, המגן שלה. הדמות שלה בשבילי הייתה שיעור לחיים! פשוט ללמוד ממנה איך היא קמה כל יום אחרי הנפילה.


“אם לא תנסי לא תדעי, אם לא תיקחי סיכון, לא תגיעי לשום מקום. אמילי, ילדה שלי, אם לא תהמרי ותקפצי פנימה עם כל מה שיש לך, תישארי מאחור ללא שמחה, ללא מטרות בחיים, ולבד. בלי מישהו שיחבק אותך כשקשה, בלי מישהו שילטף אותך כשתבכי, ובלי מישהו שישמח איתך בהצלחות שלך.”

 

איתי ארבל-
תזכרו טוב טוב את השם הזה!
מי שמכיר אותי יודע שאחת האהבות הכי גדולות שלי זה כדורגל (אני אוהדת שרופה של המשחק הזה). וכשהבנתי שהדמות הראשית נוגעת בתחום- התאהבתי עוד לפני שקראתי.
הוא מאמן כדורגל לנוער, ובו זמנית גם איש נדלן.
מצד אחד הוא הגבר המושלם!
הוא חתיך, שנון, כריזמטי, חכם, ציני בטירוף ופלרטטן לא קטן (כי אי אפשר בלי כמה פנינים שיצאו מתוך הפה שלו).
מצד שני, גם לו יש טרגדיות ושדים משלו, כמו לכל בני האדם.
אך למרות הכל הוא אוהב את החיים ורוצה לטרוף את העולם.
הוא נחוש ברמה מטורפת, הבחור פשוט לא יודע לשמוע לא! עד שאמילי תהיה שלו הוא לא יירגע.
והנחישות שלו מלווה בהמון רגש, הוא נחוש לעשות לאמילי רק טוב, לעזור לה להתמודד עם השדים שרודפים אותה.
הוא גבר מרגש, תומך ומכיל (הלוואי עלי כזה גבר)!
הוא יילחם בהכל עבורה, אבל מול הרוחות והשדים שאופפים אותה זה בלתי אפשרי.


הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של אמילי ואיתי לסירוגין.
הדיאלוגים בספר הזה פשוט הורסים! יש קטעים מרגשים בטירוף ולעומתם כאלה מצחיקים ומרעננים.
אהבתי שבכל הזדמנות שיש איתי הקניט והתגרה באמילי, זה הוסיף המון קלילות לספר.
ההתנצחויות שלהם היו משעשעות ומפתות במיוחד. איתי ארבל אתה אחד הדמויות הגבריות האהובות עליי ביותר! היו לו קטעים הורסים מצחוק, שאמרתי לעצמי מה זה לפני דקה בכיתי ועכשיו אני צוחקת כמו מטורפת.
אהבתי ממש את הקצב של העלילה, מצד אחד מרגש, מצד אחד שנון, כל פרק הביא איתו משהו אחר.
יהודית כמו יהודית כותבת לנו בכל ספר שלה סצנות לוהטות! בספר הזה לוקח קצת זמן לסצנות להגיע אבל כאשר הן מגיעות הן בול במקום.

דמויות המשנה בספר הזה כל כך חשובות!
לינה, הסבתא של אמילי שדוחפת אותה להתחיל מחדש, לקום כל בוקר לעבוד ולצאת קצת מהבית ולהכיר אנשים, בזכותה היא לא הייתה מתקדמת.
כל אחד בחיים צריך מישהו שיהיה המשענת שלו.
רן, אח של איתי, שתומך בו תמיד ועומד לצידו כמגן. ובנוסף הוא מצחיק ומהמם (יהודית אני דורשת ספר על רן ארבל ההורס ועליי).
#מעיין_ורן_לנצח
רועי, הבן של איתי כזה מתוק ומהמם.
ואיך אפשר לשכוח את הכלב המיוחד של אמילי- גולד, החבר הנאמן שלה שמרגיש תמיד מתי היא בצרה.

“יפה שלי, אי אפשר לאבד את השמש או את הירח או את הכוכבים, כי הם תמיד יהיו באותו מקום. לפעמים משהו מכסה אותם, מצל עליהם, ונדמה שהם נעלמו. כל מה שהיית צריכה זה להמתין, לחכות שהעננים יתפזרו והדרך שוב תהיה מוארת.”

 


לסיכום,
גן השמשהוא רומן מרגש ומטלטל, המדבר על הזדמנות שניה לחיים, מלמד אותנו לתפוס את החיים חזק ולא לשחרר, להיאחז בתקווה ובאור ולא ליפול לתהום החשוכה.
סיפור על אהבה כנה ואמיתית, אהבה בוגרת עם דמויות שעברו משברים וטלטלות בחייהם.
יהודית שאפו עשית זאת שוב! שיחקת אותה בענק!
כל מה שנותר לי זה לחכות ליצירה הבאה שלך (ואין לי הרבה סבלנות).
את הספר הזה לא תרצו לפספס.
ממליצה בחום! רוצו, פשוט רוצו לקרוא!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה