גן השמש מאת יהודית צפורי.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 

על הספרים של ג’וד אני לא מוותרת, היא אחת הסופרות שאליהן אני הכי מחוברת.

איך שתוציא ספר אותו ישר אקרא. יש לי אפס דחיית סיפוקים ליוצרת.

בכל ספר היא ממציאה את עצמה מחדש – מרגשת ומתחדשת.

בגן הקסם היא הפכה קוסמת. ג’וד את יודעת כמה שאני אוהבת??

ממליצה לפתוח את הפלייליסט ההורס שג’וד צירפה ולהתענג בזמן אמת בצמוד ובכפוף לקריאת הספר.

תוספת שלי לפלייליסט שלא הצלחתי להפסיק לפזם ונתקע לי עמוק בראש: “סיגפו” של בית הבובות

פתאום שנדמה, שהשחר לא יפציע לעולם, עוד עולה זיכרון ישן…..

פתאום שנדמה, שהשחר לא יפציע לעולם, עוד אור עולה ומראה לאן…..

זהו סיפור קסום על השמש ששקעה ואולי לא תזרח שוב אלא באמצעות אהבה ודאגה.

על כישלונות, הצלחה והזדמנות שנייה, זה סיפור על לנסות לקבל חלק מעצמך ליותר משעה.

זה סיפור על צדק אמון ובגידה, מחילה וכפרה ועל לקבל את היקום, כמו שהוא, בחזרה!

מודה, אני הזלתי כאן יותר מדמעה.

 

“אני חושבת שהשמש נעלמה מחיי, למרות שהיא זורחת כל בוקר מחדש, כי אני לא רואה אותה, לא מרגישה את חום שלה.”  בשבריר שנייה חייה של אמילי מתרסקים ומשתנים לעד. היא מאבדת את השמש ואת החום שלה. היא לא מצליחה להרגיש את קרני השמש על גופה גם ביום הכי חם בשנה. השמש זורחת אבל לא בשבילה. השעון נעצר ואתו גם חייה. היא נשארת לבדה, תועה באפילה.

אז איך ממשיכים? איך בכלל קמים? תאונה מצערת שקרתה משאירה אותה לבדה, היא נושמת אך לא חיה. היא נוכחת בגופה אך מרחפת בנשמתה ובמחשבתה. היא מתנהלת על אוטומט.

אמילי קינן – וטרינרית בת 32,  גולד הכלב שלה הוא המשענת שלה- הוא שרד איתה את התופת. אין בחייה מקום לגבר או למערכת יחסים. היא מתבודדת. בתוכה שוכן “גמד-קטן” ברגע שהיא טיפה מתאוששת ומרימה את ראשה- הוא מביא איתו את ‘צבא נקיפות המצפון’ שהוא חזק וכוחני הוא קולה הפנימי, הוא מושך אותה מטה ולא נותן לה מנוח. הכנפיים שלה נשברו, אך בכל זאת היא מנסה לעוף גם אם זה למרחקים קצרים. היא מקיימת יחסי אהבה-שנאה עם הים.

היא לא חשבה שתרצה שמישהו ייגע בה שוב היא לא האמינה שתתרגש ממשהו או ממישהו יותר בחייה. עד שאיתי הגיע הם נפגשים בחוף הים שם היא מידי יום ב09:21 בשעה שבה הזמן עצר מלכת….

משהו בה גורם לו לרצות להעיר אותה לחיים, הכאב בעיניה נוכח גם בכל תנועותיה. היא שונה היא מאתגרת הוא ממנה לא רוצה או יכול ללכת. היא לא רודפת בצע או פרסום היא מתייחסת אליו כעל “איתי” ולא כעל מותג. אמילי מזכירה לו פרח, פרח יפהפה שמקיף את עצמו בקוצים רק בכדי להגן על עצמו. הוא רוצה לחדור מבעד לשריון הוא רוצה להגיע אליה ולפצח את האתגר, את האגוז שנחוש לא להישבר.

שניהם עוברים בחייהם מקרים משני גורל. שניהם נוכחים לדעת שהחיים בלתי צפויים, שבוקר אחד הכל מושלם ובשנייה אחת העולם כולו נחרב. שכל מה שחשבו והאמינו נגוז, שבמי ששמו בידם אמון כשלו ואכזבו.

איתי ארבל – לא יודע מהן כישלונות בעל בטחון עצמי בשמיים שחקן כדורגל לשעבר בעל לב זהב. ואיש עסקים מצליח בהווה –זה שבנה בעשרת אצבעותיו. הוא נחוש לגבי רצונותיו ומוכן להילחם בצורה הוגנת. הוא חצוף ושחצן ובעל פה מלוכלך. הוא לא מחפש משהו רציני כי גם ליבו נסדק והתנפץ לאלפי רסיסים, האמון והבטחון שלו בבני במין היפה אבדו, שקעו. אך הוא גם איתן ומשמש כמשענת.

מכאן מתחיל ריקוד מיוחד צעד קדימה וארבעה אחורה, איתי מנסה להילחם ברוחות ואילו אמילי שהודפת וחוזרת מנסה להשתנות. גם אקסית מטורפת שלא מוותרת חזק בעניינים ואיתה המון שקרים, סודות מהעבר שחשבו שהם קבורים – מתגלים.

ואיך אפשר בלי סימן ההיכר של ג’וד הסצנה המפורסמת- והרי היא כאן בג’קוזי לגמרי מחשמלת ובלתי מתפספסת. אם אפשר הרכבה אצלי בבית עוד אתמול בליווי איתי החתיכון. – ‘I’m sexy and I know it’ – איתי אתה לגמרי כזה ואתה יודע את זה!!!

או שאת סצנת המראה אני משחזרת?? מודה ארגיש קצת מבוכה. אלא אם איתי יושיט לי יד לעזרה.

אהבתי שאמילי את סצנת המרפסת מקווים, לעצמה חומדת. (באמת? תמשיכי לפנטז חמודה או קחי מספר לסוף התור, אז מה עם יש לך קשרים עם הסופרת).

אהבתי במיוחד- שלמרות הפגיעות הנפשיות והפיזיות זה לא אישיו כאן, להפך, לא צריך להתבייש ולהסתיר, הצלקות שלנו לא מגדירות מי אנחנו אך הם חלק מאתנו ואנחנו צריכים לשאת אותם בגאון כי הם הופכות אותנו למי שאנחנו היום. חוסר השלמות הוא השלם והמושלם.

“מי מת בתאונה?”

“כולם”

“כולם וגם אני.”

אמילי נותרת קפואה.

כל תגובה, גם כעס וזעם הוא צעד להחלמה.

הקשר שלהם מוציא מהם אמוציות מטורפות, הדינמיקה ביניהם מעלה עשן ומשאירה אבק לכל מי שמתקרב. האומץ והבטחון שהם משרים זה על זו גורם להם להיות אמיצים חזקים וטובים יותר.

אך האם זה מספיק שברקע מרחפים עוד סודות? האם הם יצליחו להתגבר על השדים שלהם? על העבר שמסתער בלי להרפות? על הגילויים המצמררים שבבשר חותכים? האם בסוף הדרך יש להם  עתיד וורוד ומתוק?

תקראו תדעו.

מה שבטוח זה שהפחד הכי גדול שלנו הוא זה שמפתיע ובא בסוף להציל אותנו ברגע האמת !

הספר מסופר בגוף ראשון לסירוגין מנקודת מבטם של איתי ואמילי.

בספר קיימים דמויות משנה שתפקידם מוסיף רובד עליון לעלילה: רועי הבן ולינה הסבתא המושלמת והחכמה, רן האח ובועז החבר שתמיד נותנים יד לעזרה.  אין שום דמות מיותרת.

ציטוט מנצח: “אין דרך לשנות את העבר ואין לנו יכולת לצפות את העתיד.” – זה לא אומר שנפסיק לנסות!!! אסור לנו להתחפר במה היה אילו…. את העבר לא ניתן לשנות אמנם, אך אנו תמיד יכולים לנסות לשאוף ולהשיג עתיד מלא יותר….. צבוע בשלל צבעים שמאירים….

לסיום: ג’וד פרטת לי על נימי הנפש והנשמה באת לי כאן בהפוכה, למרות הרגש שניכר בכל פיסקה, בכל מילה, הצלחת לתת כאן “הצגה”. כי בין כל ההרס האבדן והחורבן מצאתי לי פינה חמימה עם קרן שמש מאירה. השמש לעולם בשמיים תזרח וגם ביום גשום ובסערה אדירה היא תפציע ותהרוג בסוף את השממה. גם אם עננים מכסים, ביום המחרת השחר יעלה ויתעלה.

מאחלת שהשמש תמיד תחייך ותחמם את כולנו.

 

אם לא הבנתם לבד, אז אני ממליצה ממליצה ממליצהההההה

 

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה