גאס מאת קים הולדן.

 

סקירה מאת לירז יצחקי.

***הסקירה מכילה ספוילרים על הספר ‘ברייטסייד’ ולכן מומלץ לקרוא אותו לפני.

את גאס הכרנו עוד בספר ‘ברייטסייד’ וכבר שם התאהבתי בו לגמרי.
כששמעתי שהולך לצאת ספר שלם שמבוסס עליו, כל כך חיכיתי שכבר יצא ומצד שני נורא חששתי משברון לב נוסף.
לא אשקר, שברון לב בהחלט היה כאן אבל הספר כל כך מלא בתובנות נהדרות לחיים ובסופו של דבר יצאתי ממנו מחוזקת.

“ברייטסייד לא רק הייתה החברה הכי טובה שלי. היא הייתה החצי השני שלי. החצי השני של הראש שלי, החצי השני של המצפון, החצי השני של חוש ההומור, החצי השני של היצירתיות, החצי השני של הלב. איך אפשר לחזור לעשות מה שעשיתי קודם כשחצי ממני אבד לתמיד?”

הספר מתחיל מאותה נקודה שבו נגמר הספר ‘ברייטסייד’.
גאס בדיוק איבד את החצי השני שלו, החברה הכי טובה שלו והבחורה שאהב- קייט, שהייתה מלאה באופטימיות עד יומה האחרון (מכאן השם ‘ברייטסייד’).
גאס הוא חלק מלהקת רוק בשם “רוק”,
הוא גם הכותב של השירים שלהם.
יחד עם הלהקה הוא יוצא לסיבוב ההופעות ברחבי אירופה שכבר נדחה מידי.
הפצעים עדיין פתוחים וגאס מרגיש אבוד ובודד אף על פי שהוא מוקף סביבו בחברים טובים.
הבדידות והעצב גורמים לו להטביע את יגונו בוויסקי וסיגריות והדרך לאבדון קצרה מתמיד.
בלית ברירה מביאים לו “בייביסיטר” במסווה של עוזרת אישית.
רק שהיא, איך לומר, לא ממש עדינה.
הם לא כל כך מחבבים זה את זו.
הוא קורא לה חסרת סבלנות והיא קוראת לו קלישאה של כוכב רוק.
עם הזמן הוא מוצא אותה די יעילה ויסודית.
גם אם היא לא מחבבת אותו, היא מחפה עליו בענייני עבודה ויוצאת מגדרה כדי לעמוד בהתחייבויות שלה.
והוא, יש לו עיניים מלאות הבעה.
רק מבט אחד מספר את כל הסיפור.
כל קריצה, כל פזילה וכל מבט תמיד מוציאים ממנה תגובה- כזאת שהיא בדרך כלל מסתירה,
אך גם כזאת שאינה יכולה להתכחש אליה.
השיחות שלהם היו בודדות,
מרבית התקשורת ביניהם נעשתה תוך שימוש בפתקים דביקים, ויחד עם זאת, איכשהו, שניהם מצאו בזה נחמה.

“לפעמים פוגשים אנשים ויודעים שהמפגש לא מקרי. שהם צריכים אותך או שאתה צריך אותם ולפעמים גם וגם”

כשסיבוב ההופעות נגמר והיא עוזבת בלי לומר שלום, גאס בטוח שכאן נפרדות דרכיהם.
אבל לחיים יש תכניות אחרות והם נפגשים שוב במקום שהוא הכי לא מצפה לו.
הם לומדים להכיר זה את זו,
את העבר שלהם,
את השדים איתם הם עדיין מתמודדים.
סקאוט מצליחה לראות לתוך נבכי ליבו של גאס וגאס מצליח לקרוא את סקאוט כמו ספר פתוח.

“כשמשהו מכביד על הלב, הכול קשה יותר. ההתמודדות עם החיים קשה יותר. תאמיני לי שאני יודע. השלילי מתעצם ולפעמים הוא מכבה את השלווה”

ההתמודדות של גאס לא קלה, הוא ממשיך להטביע את יגונו בוויסקי ובסיגריות.
הוא כבר לא מצליח לכתוב שירים,
מרגיש שההשראה שלו מתה יחד עם אהובתו.
ולמרות שהוא מכיר אנשים חדשים ונפלאים שמנסים לעזור לו, הוא מקבל “בעיטה בתחת” דווקא מהמקום הכי לא צפוי.
הוא מתחיל בתהליך של החלמה אך האם זה לא מאוחר מידי?
האם הוא יצליח סוף סוף לאחות את ליבו השבור?

על הדמויות:

גאסטוב (גאס) הות’ורן.
הילד הטוב והמוכשר שהחיים (והמוות) לקחו אותו למקומות רעים.
הוא קשוח וקר מצד אחד אבל טוב לב ורגיש מצד שני.

“הוא ממש לא האיש שחשבתי שהוא לפני כמה חודשים. הוא… פשוט… טוב. ולעזאזל… זה מושך”

סקאוט מקנזי.
מסורה לעבודתה, ישירה וחדה מאוד.
היא קשוחה, חכמה ומכוונת מטרה מצד אחד ושברירית ופגיעה מצד שני.
לעשות דברים למען האחר תמיד עושה לה טוב אבל כמעט אף פעם לא עושה בשביל עצמה.

“את לא רואה את עצמך, חסרת סבלנות. את לא רואה את האדם שהשאר רואים”

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של גאס ושל סקאוט לסירוגין.

אני חייבת לציין שלקח לי זמן להתחבר לעלילה, הרגשתי שרוב הספר עוסק דווקא בכאב ובעצב של גאס ופחות בהתמודדות שלו.
יחד עם זאת, ברגע שמשהו אצלו זז, זה היה עוצמתי ומרגש מאוד.
עם סקאוט היה לי חיבור מידי.
אהבתי את מה שהיא הביאה לתוך חייו של גאס תוך כדי התמודדות עם החיים הלא פשוטים שלה.

החיבור בין גאס לסקאוט לקח זמן, אבל דווקא במקרה הזה חשבתי שזה הכרחי וזה לגמרי שידר אמינות בעיניי.
מי שמצפה ללבבות, לאבי דאבי ורומנטיקה באופן מידי לא ימצא את זה כאן.
מי שמחפש ספר שהוא מסע של ריפוי והחלמה, זה לגמרי הספר בשבילו.

דמויות המשנה שהצטרפו במהלך העלילה לתוך חייו של גאס הוסיפו גם הן המון עומק.

לסיכום.

כפי שרשמתי בהתחלה, לקחתי המון תובנות מהספר הזה, אז אני רוצה לשתף בשתיים שלטעמי החשובות ביותר.

לנו כחברה יש את האינסטינקט לשפוט אדם גם בלי להכיר אותו, ע”פ מראה, משפט אחד או התנהגות שאינה נראית לנו.
“אי אפשר לשפוט כשאין לך מושג עם איזה חרא מתמודד האדם שמולך”- משפט לחיים!
תנו לעצמכם את האפשרות להכיר לעומק את האדם העומד מולכם, אולי תגלו שאתם אפילו יותר דומים ממה שנדמה לכם.

“לחיות את החיים… ממש לחיות אותם. זאת עבודה. מתיש אם עושים את זה כמו שצריך. אם מפיקים את המרב מכל יום ויום. מכל דקה ודקה. מכל רגע ורגע. כי שם באמצע הכאוס, מוצאים את היופי. שם מוצאים את הגמול”- אף אחד לא יכול להבטיח לנו את המחר, חיו כל יום כאילו זה יומכם האחרון ותמיד תמצאו את הדבר שיגרום לכם ‘לעשות אדיר’.

המלצה חמה!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה, לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה