ברית של נקמה מאת קורה ריילי.

סקירה מאת יעל אסולין.

 

את קורה ריילי נראה לי שכבר לא צריך להציג. הבחורה פשוט אלופה ובספר החמישי בסדרה המשובחת ‘נולדו לדם’ היא מוכיחה שבכל הקשור למאפייה- אין כמוה. היה לי גם העונג לפגוש אותה בכנס ספרות רומנטית והיא פשוט מהממת והספר החמישי בסדרה, ברית של נקמה, היה כולו הנאה צרופה. הגעתי אליו למעשה נקיה מדעות ומציפיות, כמו שהגעתי בזמנו לספר הראשון בסדרה, כי מדובר כאן בדמויות חדשות שלא הכרתי ולא הופיעו בספרים הקודמים ונסחפתי כבר מתחילתו. אי אפשר היה להוריד אותו מהיד.

ישנו מוטיב אחד שחזר לי לאורך כל הספר- הסרט היפה והחיה, פסקול הסרט המצויר והמקסים הזה התנגן לי בראש לאורך כל הקריאה. רוצים לדעת למה? בואו תכירו את הדמויות ותבינו:

גראול

**  “חיות לא מפחידות אותי, רק בני אדם. אני מפלצת מעשה ידי אדם, אולי זאת הסיבה.”

ברוכים הבאים לקאמורה- המאפייה של לאס וגאס. כאן פלקון שולט ביד רמה ותחתיו נמצא החייל הכי טוב שלו- גראול. רוצח בדם קר, מפלצת שכולם פוחדים ממנו עקב הקעקועים, הצלקות הרבות שעל גופו והקול הנוהם  שנשמע כך עקב פגיעה נוראית שחווה במיתרי קולו (מה בדיוק קרה? תקראו לבד). לא תרצו להיתקל בו- לא בסמטה חשוכה וגם לא בחדר הכי מואר. פשוט לא תרצו לראות אותו.

איש אינו יודע את שמו האמיתי, ואיש גם אינו רוצה לדעת או רוצה בקרבתו. מצד אחד מזלזלים בו ורואים בו נחות אך מצד שני יודעים שלא כדאי להיות על הכוונת שלו.

הוא מתבודד ויותר מכך שאנשים לא רוצים בחברתו- הוא לא רוצה בחברתם. אך חייו כפי שהכיר משתנים כשקארה עוברת לחזקתו…

**  “היא לא הייתה משהו שחשבתי אי פעם שיהיה בהישג ידי. היא לא נועדה להיות כזאת. לא משהו שהייתי אמור לגעת בו בידיי המצולקות והאכזריות.
לא הייתי ראוי.
לא ראוי.
לא ראוי.
לא ראוי.

קארה

**  “היא היתה נערה שנולדה להיות נסיכה, ועכשיו היא הושפלה לדרגת משרתת.

קארה חיה חיים טובים. אמנם אביה עבד בשירות המאפיה אך לא בעבודות המלוכלכות. הם חיו ברווחה, והיא עמדה בפני יציאתה לחיי החברה ויעוד לנישואין, עד שיום אחד הכל התהפך. אביה מואשם בבגידה ואתם הרי יודעים מה דינם של בוגדים, אבל לא רק אבא שלה הולך לשלם על בגידתו…

** “פעלת יפה, גראול,” שפתיו של פלקון נמתחו לרווחה וחשפו יותר מדי שיניים “לכן יש לי מתנה בשבילך”…..
 גראול בקושי הביט אליו, אבל אז עיניו נחו עליי והן לא זזו ממני. אלוהים שבשמיים, רחם עלי.

קארה ניתנת לגראול כמתנה ועוברת לגור בביתו הרחוק שנות אור מסגנון החיים אליו היתה רגילה.

היפה והחיה- כבר אמרתי?

האם כמו בל מהיפה והחיה גם כאן קארה תלמד לקבל את המפלצת? והאם כמו בסרט גם כאן יתברר שלמפלצת יש לב?

**  “האם באמת יש באיש הזה קורטוב של טוב לב? זה נשמע לא סביר, אבל הדאגה שלו לכלבים לא אפשרה לי לשלול את האפשרות. אולי הוא הרגיש קשר לכלבים כי כפו עליהם חיים של אלימות. אנשים לא ידעו הרבה על העבר של גראול אבל אף אחד לא נולד ככה, אף אחד לא נולד רשע. אולי גם עליו נכפו החיים האלה. אולי הוא מעולם לא הכיר חיים נורמליים.

 קארה לא רק צריכה להתרגל לחיים עם גראול ולהתמודד עם החששות מאיך שינהג בה, היא גם מלאת כעס ושנאה כלפי פלקון, ראש המאפיה, ונחושה בדעתה לנקום. אולם איך תוכל לעשות זאת כשגראול הוא חייל שלו? האם היא תעז לבקש ממנו לבגוד, ואם כן- האם הוא יסכים? הרי כולם יודעים שאת המאפיה עוזבים רק לקבר ומה סופם של בוגדים….

אהבתי בספר לראות איך הם נאלצים להתמודד אחד עם השנייה והתהליך שזה גורם להם לעבור- כל אחד מהם נאלץ להתמודד במגרש זר עם דברים חדשים וביחד ולחוד הם מגלים עולם שלא הכירו. איך הגילויים הללו ישפיעו עליהם וכיצד תסתיים הדרך שיעברו? האם הם למדו להכיר ולהיפתח אחד לשנייה? איך גראוול התמודד עם “המתנה” שנתנה לו? האם קארה הצליחה למצוא פתרון לרצון שלה לנקום? את כל זה כבר תקראו לבד ואני בטוחה שתהנו מכל רגע.

הפעם לא אסיים את הסקירה בציטוט אלא דווקא בשיר, ואקדיש לקארה וגראול, וגם לכם, את השיר המקסים מתוך פסקול הסרט היפה והחיה. תתחילו לקרוא ותראו איך גם לכם הוא יתחיל להתנגן בראש 😉

https://youtu.be/pgYEJHJXFB4

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה