בולי\ עד שבאת את מאת פנלופה דאגלס.

סקירה מאת תמר אטרשוילי.

אתמול נמשך לעולם. מחר לא בא אף פעם.
 עד שבאת את.”
 
כאשר יצא החלק השני של בולי הבנתי שעדיין לא קראתי את החלק הראשון.
מה עושים עם טעות שכזו?
מתקנים אותה!
התחלתי את בולי במיידי.
 
האמת שאיגדתי את סקירת שני הספרים יחד מפני שהחלק השני “עד שבאת את”הוא הסיפור מנקודת מבטו של ג’ארד.
 
עכשיו אני מודה, אני לא אוהבת לקרוא את אותו הספר שוב ולא משנה מאיזו נקודת מבט. אפילו את הספרים של חמישים גוונים מנקודת מבטו של מר גריי בכבודו ובעצמו לא צלחתי.
כאן הובטח לי משהו מעבר.
מה לדעתכן קרה, הסופרת סיפקה את הסחורה?
 
תיכף  מכינה לכם את החומר למבחן בסיכום כללי אבל בקבוע שלנו, קודם רקע….
 
                                טייט:
 
היא הילדה הטובה שאתם מכירים.
אין לה אימא אבל יש לה יחסים מדהימים ופתוחים עם אביה המבוססים על אמון וכבוד.
 אביה סומך עליה במאה אחוז והיא לא מפרה את אמונו לא משנה מה. 
 
החיים שלה בבית הספר לא קלים בכלל או שיותר נכון לומר שמישהו החליט להפוך אותם לבלתי נסבלים.
 אותו מישהו הוא הנער איתו גדלה, העונה לשם ג’ארד. אותו אחד שגר ממש מולה עד שנדמה שהבתים ביניהם מחוברים.
כן, אותו נער שם לו למטרה להשפיל, לרמוס ולמרר את חייה בתיכון, והוא עושה זאת בהצלחה יתרה.
 
“ג’ארד התענג על הסבל שלי כאילו היה ממתק. הוא זרק אותי לכלבים שוב ושוב, והתמוגג מהאומללות שנגרמה לי. ג’ארד החבר שלי, נעלם לחלוטין ואת מקומו תפסה המפלצת האכזרית הזאת.”
 
טייט חוזרת לשנה האחרונה ללימודים ומחליטה לשים סוף לדרך שבה מתנהגים אליה ובעצם להילחם חזרה בבריון – ב”בולי” הראשי.
 
                              ג’ארד:
 
הבריון הראשי בכבודו ובעצמו.
הוא גדל בלי אבא ועם אמא שמכורה לאלכוהול.
מודלים טובים לחיים לא היו לו זה בטוח.
הוא הסיבה העיקרית לאומללות של טייט. זה שמפיץ עליה שמועות ומאיים על כל בחור שבכלל מעיז להביט לכיוון שלה. אף אחד לא ממרה את פיו בחבורה.
 
ממה נובעת העוינות כלפיי טייט אתם ודאי שואלים נכון?! אני גם הסתקרנתי
שאלה טובה. הרי שניהם גדלו יחד והיו בלתי נפרדים.
 
“התעללתי בה. קרעתי אותה לחתיכות כך שלא יהיה ניתן לתקן את החברות שלנו. קראתי לה בשמות והפצתי עליה שמועות כדי שאנשים ישנאו אותה, סילקתי אותה ובודדתי אותה. פגעתי בה, לא כי שנאתי אותה, אלא כי שנאתי שלא הייתי חזק מספיק לאהוב אותה.”
 
האם ניתן יהיה לאחות את היחסים בין השניים?
האם טייט תוכל אי פעם לסלוח לג’ארד?
 
                    שורה תחתונה
 
אם לא היו בספר הזה קטעים נועזים בהחלט הייתי מסווגת אותו כספר לנוער.
הוא מתמודד עם נושא חשוב כמו בריונות, נושא שלצערי הולך ומחריף בסביבת בני הנוער היום.
 
אהבתי את הסיפור של טייט וג’ארד.
אם בספר הראשון כעסתי על ג’ארד ולא הבנתי מהיכן מגיע כל הרוע שלו כלפיי טייט, בספר השני קיבלתי זוית ראייה רחבה על מה שעבר עליו במהלך הקיץ ששינה את מאזן הכוחות ביניהם.
ג’ארד הסתיר הרבה כל כך והתמודד עם מעמסה אדירה ולא היה לו עם מי לחלוק את התסכול שלו ואת כל הרעל שהצטבר בתוכו.
לצערה של טייט היא זו שקיבלה במנות הגונות את הדף התסכול שלו מפני שלא יכל לשתף את החברה הכי טובה שלו, אלא החליט להתעלל בה במקום.
 
“אני לא יכול לשנות את העבר טייט. 
הלוואי שיכולתי, כי הייתי חוזר וחי מחדש כל יום שחלף בלעדייך והייתי מוודא שאת מחייכת. כל דקה מהעתיד שלי שייכת לך.”
 
טייט מתחילה את הספר כנערה כנועה המקבלת בהכנעה את כל מה שזורקים עליה אבל לאט לאט היא מבינה שהיא צריכה להשיב לאלו ששמו לעצמם מטרה להתעלל בה.
היא הופכת לבריונית לא קטנה בעצמה, ואף מתנהלת באלימות מספר פעמים. זה למשל הפריע לי מאוד כי להתנהג באותה הדרך שהתנהגו אלייך היא לא פיתרון לשום דבר. 
 
הספר הראשון כולו מנקודת המבט של טייט. 
 הספר השני הוא מנקודת המבט של ג’ארד.
אהבתי מאוד שהסופרת מיד מציינת שזה לא אותו הספר כי  אף אחד לא רוצה לקרוא את אותו הסיפור פעמיים. היא הביאה לדמות של ג’ארד המון הסברים וגרמה לי להביו את הנער הכה כעסן הזה.
 
“ג’ארד סגור כמו כספת. הוא כמו קופת חיסכון מחרסינה שצריך לשבור כדי להוציא ממנה משהו. הוא לא ידבר אם ינערו אותו. צריך להביא פטיש.”
 
כפי שהבנתם, טייט הייתה וואחד פטיש!
 
אני מסיימת עם ציטוט מקסים המשקף ומסכם את שני הספרים יחד, ובייחוד את הדרך והאהבה שתמצאו בסיפור של השניים האלו.
 
“אני שלו והוא שלי. 
אף פעם לא נעלמנו זה מחייו של זו כל אחד מאיתנו עיצב את דמותו של האחר, אף על פי שלא הבנו את זה. ועכשיו אנחנו שלמים.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה