אסיר עולם מאת ג’יין הארווי בריק.

סקירה מאת איה אבראהים.

 תאונות יש שיקרו. חלקן עוברות ללא פגע, חלקן עם נזק קל וחלקן בעלות השלכות הרסניות. ההתמודדות עם המעשה שלנו שהוביל לאותה תאונה הוא שונה מאדם למשנהו. חלק מדחיקים, חלק מתנערים, חלק לוקחים אחריות ומאפשרים לעצמם לצמוח וחלק, האשמה מאכלת אותם ולא נותנת להם מנוח. כזה הוא ג’ורדן.

ג’ורדן קיין

הוא גבר צעיר בן 24. הוא חוזר לעיירה הקטנה שלו בחור נידח בטקסס בתום שמונה שנות מאסר. האנשים לא סולחים לו. כולם נועצים בו מבטים נוטפי בוז ותיעוב. הוא על תקן המוקצה המצורע

פניו היפות לא עוזרות לו.

חרטתו לא עומדת לו.

משפחתו מתנכרת לו.

ואז הוא פוגש אותה.

 

טורי דלייני

טורי עוזבת את בוסטון לאחר תקרית בלתי נעימה במקום עבודתה בעקבות רומן. הוריה גרושים ואביה התחתן עם אישה שהיא לא סובלת.

היא זקוקה למרחק ולהתחלה חדשה והפתרון? לנסוע לטקסס כדי לגור עם אמא שלה, המטיפה המקומית. כן, כן, מטיפה. הפער בתפיסות החיים של השתיים עצום ושלא נדבר על הנתק בן כמה שנים בין השתיים.

אורח חייה ההולל הכולל סטוצים והימנעות מאהבה, מוציא לה שם רע בקהילה ומעמיד את אמה במצב לא נעים.

היא תוססת, דעתנית, בעלת פה גדול ובעיקרון לא סופרת את אף אחד אז כן, אני מתה עליה.

 

מהר מאוד הם הופכים לשיחת העיירה. שני העופות הזרים נראים טוב יחדיו. הוא חושד בה שמה שמניע אותה זה רחמים כלפיו והיא, לא מודעת לסיפור שלו, מרגיזה אותה התנהגות האנשים כלפיו ועוד יותר כועסת עליו על שלא מגן על עצמו, שפשוט מרכין ראש וסופג. עד שהיא שומעת את הסיפור האמתי.

 

לה זה לא מפריע לאחר שהיא מקבלת את כל המידע ומעבדת אותו. היא מבינה אותו ומתקשה להבין מדוע אינו מגלה סלחנות כלפי עצמו. והאמת? גם אותי התיש לפעמים זה שהוא שקוע ברחמים העצמיים שלו וזה שהוא מתעקש לתת לחרטתו ולכאבו להכתיב את העתיד שלו.

 

הוא שילם את המחיר וממשיך לשלם אותו וכנראה זה ילווה אותו לנצח. אך ג’ורדן צריך ללמוד לשחרר. צריך ללמוד לבטוח וחייב להבין שלכולם מגיעה הזדמנות שניה.

 

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של ג’ורדן וטורי לסירוגין וזה מאוד מתאים לעלילה. אהבתי את שילוב הפלפל של טורי עם הביישנות והאיפוק של ג’ורדן. את לוחמנותה אל מול כניעתו. את זה שהיא אומרת אשר על ליבה לעומת נשיכת הלשון שלו. אהבתי מאוד שהסופרת הראתה לנו את אימא של טורי, המטיפה, זו שאמורה להיות נאורה, באור כה אנושי. הדילמה בין זהותה כאימא לבין זהותה ותפקידה כמטיפה האחראית על קהילה היה ממש יפה בעיניי.

 

הסצנות המיניות בין השניים לוהטות אך בד בבד מעוגנות במציאות. הסופרת הראתה לנו את פגיעותו של אדם הנחשף בפני האחר במיוחד אחרי תקופת הימנעות ממגע.

 

אהבתי את המסר מאחורי הסיפור למרות שלפעמים, במיוחד בעולם האמתי, קשה מאוד להתמודד עם סטיגמה של אסיר משוחרר. התווית הזו שוקלת הרבה והיא רובצת הן על האדם והן על סביבתו. וכמובן שיש לקחת בחשבון בגין מה “זכה” אותו אדם לאותה תווית ומה היו נסיבותיו. קל לשפוט כשם שקל לגלות אהדה וסלחנות כשמדובר ברומן. אך אל נשכח שכל אחד ואחת מאתנו ייתכן וייאלצו להתמודד עם סיטואציה שקרוב משפחה, אדם אהוב או מישהו שאותו מכירים נכנס לכלא. אז מה שאני מנסה לומר פה בעצם זה לשמור על ראש ולב פתוחים כי לכל אחד מגיעה סליחה והכלה ובהחלט מגיעה לו התחלה חדשה. נהניתי מאוד!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה