אסיר עולם מאת ג’יין הארווי בריק.

סקירה מאת מור אסולין.

פעם ראשונה שאני קוראת ספר של הוצאת אדל ואני פשוט מופתעת לטובה.

אני מבינה שבגלל שנפלתי בשני ספרים שלא נהניתי מהם, פסלתי הוצאה שלמה.

אני שמחה שהגעתי לספר “אסיר עולם” נקייה וללא דעות, הגעתי ממקום נקי.

 

לספר נחשפתי בעקבות דיון שהתרחש באחת הקבוצות, הסקירה שפורסמה  והתגובות  עוררו בי רצון לתת צ’אנס להבין על מה כולן מדברות.

מה אומר לכן, אני פשוט מכה על חטא שלא קראתי את הספר ממזמן.

 

ואוו יש לי מלא מה להגיד עליו,

בואו נתחיל מהכתיבה של ג’יין הארווי-ברייק, יש לה כתיבה מיוחדת.

כתיבה שמלאה בטונות של רגש.

 

כל עמוד שקראתי שקיק הדמעות שלי עמד בגרוני, ואף הרשתי לעצמי להתפרק במהלך שיעור כי לא עמדתי בעומס הרגשי.

הכתיבה, המילים שנרשמו בדף פשוט תפסו אותי לא מוכנה לבאות.

 

ב”אסיר עולם” אנחנו פוגשים שתי דמויות, שלכל אחת מהן יש ייחודיות מדהימה, משהו שהרבה זמן לא קראתי אצל דמויות אחרות.

 

יש לנו סיפור שמלווה כל דמות עם המשקעים שלה, משקעים קשים מנשוא ומשקעים פחות קשיים.

 

טורי- איזו דמויות מיוחדת, דמות חזקה, שלא חוששת להביע דבר. יש בה חמלה ענקית. יש לב מיוחד במינו- רק מי שקרא יוכל להצדיק אותי.

היא בורחת מהצרות שלה ובאה לבלות אצל אימה. היא מבינה שיש בעיירה בטקסס משהו שגוי, פגום וכואב ושכולם חיים בתוך בועה משל עצמם.

 

“הבדידות הכתה בי חזק. בכלא התבודדתי. וכאן, בחוץ, כבר לא ידעתי מהם הגבולות המקובלים. החיים הפכו למין משחק שלא היכרתי את הכללים שלו ולא הצלחתי להבין אותם”.

 

ג’ורדן- בספר אחר הייתי מרביצה לו ואומרת תתעורר על עצמך! ב”אסיר עולם” הדמות שלו כל כך נכונה, רגישה מאוד. הוא חיי בתוך הכלא של עצמו.  בגלל טעות בגיל ההתבגרות הוא מאבד הכל! וגם את עצמו. הוא מת מהלך עד שהוא פוגש בטורי.

 

“טורי דלייני, את נותנת לי תקווה. כבר בפעם הראשונה שראיתי את הפרצוף היפה שלך הראית לי גם את ליבך היפה. לא ציפיתי למצוא אושר בעולם הזה, אבל זו המתנה שאת מעניקה לי כל יום ויום. אני אוהב אותך ואני רוצה לבלות את שארית חיי באהבה אלייך. האם הלב המשוגע שלך פועם לקראתי? האם תהיי רעייתי?”.

 

החיבור בין השניים חזק מאוד. טורי דואגת להרים ולהניח מראה מול ג’ורדן.

ג’ורדן דואג לטורי באהבה שלא נראתה כמוה. הדיאלוגים ביניהם, האהבה, ההכלה כלפי המשקעים והחששות- הדבר היפה בזוגיות היא גם החברות וזה מה שמהממם בעיניי בזוג המיוחד הזה.

 

“חיים בלי אהבה הם כמו גן בלי שמש כשהפרחים מתים”.

 

לקחתי איתי המון מהעלילה המרגשת הזו.

בהחלט ספר שהפתיע אותי לטובה, לימד אותי המון על החמלה, על כמה שהיא חשובה, על כמה המחילה עוזרת גם לנפש להבריא.

יצאתי מהספר כשאני מחוזקת, אוהבת ונפעמת מהתאהבות שלי בעלילה ובדמויות.

 

אני חייבת לציין את העבודה של אדל.

הופתעתי לטובה מהעריכה, מהתרגום וההגה.

 

ודבר אחרון אסור לנו לשכוח שהתקווה היא המוטיבציה שלנו לקיים חיים מאושרים למרות החרא שיש בחיים.

 

 

“ברבורים לא מרחיקים לעוף מהיבשה אל מעל לים, אז כשהמלחים ראו אותם הם ידעו שהיבשה קרובה. זה סמל לתקווה”.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה