החיים לא צפויים, אנחנו מתכננים משהו מסוים ומשהו אחר קורה אבל אולי זה היופי בכך.

יש ספרים שפשוט מגיעים בזמן הנכון ומעלים בך חיוך ששכחת באותו יום לחייך.

אני שירלי סטירהורן מאת מילי.

סקירה מאת מלכה מזרחי.

 “העניין הידוע יותר עם תוכניות הוא שיש להן נטייה להשתנות ללא שום הודעה מוקדמת,  האדם עושה תוכניות, ואלוהים צוחק.” – זה ככ נכון.

 

החיים לא צפויים, אנחנו מתכננים משהו מסוים ומשהו אחר קורה אבל אולי זה היופי בכך.

יש ספרים שפשוט מגיעים בזמן הנכון ומעלים בך חיוך ששכחת באותו יום לחייך.

אני אוהבת כל ספר שמזכיר את ג’יין אוסטין  ואת פרנק סינטרה בפרט – הקלאסיות במיטבה.

 

שירלי לאה סטירהורן –  בת שלושים ואחת, כבת לרופאה מרוקאית (עפתי על זה, על המרוקו) ולאבא פולני, ציפו ממנה ללכת בדרכי אימה אבל היא בוחרת להיות צלמת, פרינלסרית.

בתיכון היא פוגשת באהבה הראשונה דן לביא, שבוגד בה.

“התברר שהוא החרא הראשון שפגשתי. הגדול מכולם.”

ההתקלות בו שוב ושוב לאחר שנים באתונה ובמינכן מערערת אותה אבל גורמת לה להבין שהוא היסטוריה.

“אני מקווה שההרצאה הראשונה תהיה ‘הוצאה עצמית של מקל מהתחת – נימוקים בעד ונגד’.”

“אני אולי עושה טעויות, אבל לא אותה אחת פעמיים. פשוט תניח לי, תן לי ללכת.”

 

אסי רומנו – בן שלושים וחמש, במקור נולד ביוון, בא לי לצעוק יאסו חחחח

מהנדס בחברת אנר קיובס,  איבד את הוריו בגיל צעיר בתאונת דרכים – לאבד הורים בגיל צעיר זה משנה אותך מבפנים.

“הדבר הכי כואב זה כשהורה מאבד ילד. כשילד מאבד הורה, זה נורא, אבל זה יותר הגיוני. נסבל יותר.”

 

זה סיפור אהבה קומי שמתחיל מהתקלות בארגז שכתוב עליו אוניברסיטה שנה ד’ מול דלת השכן החדש והצעת עבודה מחברת אנר קיובס לצלם סרטון תדמית וצילום תערוכה.

מהפגישה הראשונה במעלית צחקתי מחילופי הדברים בין אסי לשירלי.

“מעניין הפלסטר ששמת, אפשר ללמוד ממנו רבות על תרבות הפירטים.”

“אני שמחה שהוא מוצא חן בעיניך. התלבטתי אם לשים אותו או את של ספיידרמן.”

“את צלמת?”

“לא, אני כירורגית ובאתי לנתח כאן את הצ’יף אנג’יניר של החברה.” הרמתי את המצלמה.

“אני לא מנתחת בלעדיה”

אהבתי את האינטראקציה בין הדמויות,את העלילה, את האהבה, את המוזיקה, את האוכל, התיאור של אתונה ומינכן, את העליות והירידות, את השנינות, את החיבור ביניהם.

ואני הרגשתי לראשונה מזה שנים, ואולי לראשונה, שאני בדיוק במקום שבו אני רוצה להיות. בכפר הזה, בבית הזה, עם האסיס הזה. ככה מחובקת.”

“מה משמח אותך? את”– המיס אותי.

 

אהבתי את דמויות המשנה, אבא שלה שלמה פולני במיטבו שאומר כפרה ודואג כמו אבא פולני אמיתי.

“יש עוד הרבה דגים בים, אבל שירלי סטירהורן יש רק אחת.”

את אחיה גרשון ואישתו חדווה כזו משפחה תומכת אפילו את אמא שלה, את החברה שלה אריאלה רובין, אחת המצחיקות שיש.

“חבל על מי שמגיעה למסקנות סתומות במקום להגיע לאורגזמה”

“את מכירה אותו בכינויו ‘קונדום’. בעצם, את בטח לא זוכרת אותו. מתי הייתה הפעם האחרונה שבה התראיתם?”  הרסה אותי.

“איפה האמונה, איפה? מי שמאמין לא מפחד את הבתולין לאבד” – חחח

 

רומן ביכורים משעשע ומקסים, מומלץ ביותר.

 

“אז כולם מתבלבלים כשהם באמת מאמינים לזה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, ושהם אף פעם לא יודעים על איזה שוקולד הם ייפלו. אבל את, את לא כמו כולם. תקראי מה כתוב על תחתית הקופסה, יש שם פירוט על כל הבונבונים, ותבחרי רק את זה שטעים לך.” – אני בהחלט בוחרת במה שטעים לי חחח

 

“I’ll be lovin’ you, always

With a love that’s true, always…” – Frank  Sinatra

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה