אלף נשיקות מאת טילי קול.

סקירה מאת יעל אסולין.

***  “נשיקה 1000
עם פופימין.
כשהיא חזרה הביתה.
הלב שלי התפוצץ לגמרי.

גם הלב שלי התפוצץ לגמרי כשקראתי את הספר הזה. אני לא בוכה הרבה בספרים ואת כמות הספרים שגרמו לי ממש להזיל דמעה אפשר לספור על כף יד אחת אבל הספר הזה? הדמעות הגיעו די מהר…  כי זו לא רק ההתמודדות שהזוג המקסים הזה נאלץ לעבור אלא זו גם הידיעה שמדובר בסך הכול בזוג אוהבים בני 17 שבחייהם הקצרים נאלצו להתמודד כמו מבוגרים וזה לא מובן מאליו.

אז מי זאת פופימין?

פופי (פופימין = פופי שלי בשוודית) פגשה את רוּן בגיל חמש כשעבר עם משפחתו משוודיה לבית השכן ומאז הם בלתי נפרדים. החברים הכי טובים.

כשהייתה בת 8 סבתה האהובה נפטרה אך לפני לכתה היא נתנה לפופי משימה- צנצנת עם 1000 לבבות ריקים אותה היא אמורה למלא בנשיקות מבן. אבל לא סתם נשיקות. כל פעם שהיא תקבל נשיקה שתגרום לליבה כמעט להתפוצץ היא תיקח לב מהצנצנת ותתעד בו את הנשיקה וכך עליה למלא את הצנצנת בנשיקות קסומות.

** “זה בשביל שתוכלי לתעד את כל הנשיקות שלך, פופי. את כל הנשיקות שיגרמו ללב שלך כמעט להתפוצץ, הנשיקות שיהיו הכי מיוחדות, אלה שתרצי לזכור כשתהיי זקנה עם שיער לבן כמוני. הנשיקות שיעלו חיוך על הפנים שלך כשתיזכרי בהן.”
היא נקשה בעט והמשיכה “כשתמצאי את הבן שיהיה התמיד לעולמים שלך, כל פעם שתקבלי ממנו נשיקה מיוחדת במיוחד תוציאי לב מהצנצנת. תכתבי עליו איפה היית כשקיבלת את הנשיקה…..תהיה לך צנצנת אוצרות של כל הנשיקות שיגרמו ללב שלך להמריא לשמים.”

מה שסבתא לא ידעה (או שכן…) הוא שפופי כבר מצאה את הבן המיוחד הזה שיעזור לה למלא את הצנצנת כי אף אחד אחר חוץ מרון לא מספיק בשביל לעשות זאת

** “אני אתן לך אלף נשיקות, פופומין. את כולן. אף אחד אחר לא ינשק אותך לעולם, רק אני.

אהבת הילדות התמימה הזו מתפתחת והופכת לאהבת נעורים. פופי ורון בלתי נפרדים והצנצנת מתמלאת לאיטה עד שבגיל 15 רון ומשפחתו צריכים לחזור לשוודיה והאהבה הגדולה נקטעת כשהם נאלצים להיפרד. הם נשבעים לשמור על קשר אך יום אחד פופי חותכת את הכל, לא עונה, לא כותבת, פשוט נעלמת וליבו של רון נשבר. הוא משתנה, מתמרד ומעלים כל זכר לרון העדין והאוהב.

שנתיים אחרי, רון ומשפחתו חוזרים אך לא פופי ולא רון הם אותם האנשים שהיו לפני שנתיים. מה גרם למעשה לפופי לנתק קשר? וכיצד היא תתמודד עם המפגש המחודש עם מי שהיה הכל בשבילה בילדותה? האם הוא יסלח לה או שימשיך להתבוסס בזעמו?

** “שכבתי על המיטה והחזקתי את המסגרת עם התמונה האהובה עליי. הסתכלתי על הנער היפה ועל הנערה המוקסמת שהביטה בו, שניהם כה מאוהבים, ותהיתי מה קרה בשנתיים האחרונות שהפך את רון למורד הבעייתי שהוא הפך להיות כנראה.
ואז בכיתי.
בכיתי על הילד שהיה השמש שלי.
התאבלתי על הנער שאהבתי פעם בכל מה שהיה לי.
התאבלתי על פופי ורון – זוג של יופי קיצוני ומוות מהיר אפילו יותר”

האהבה של פופי ורון היא אולי היתה אהבת נעורים אבל היא היתה כל כך חזקה שהפרידה שלהם היתה שוברת לב ולראות איך הילד המתבגר שהיה חוזר כנער כועס ועצבני ללא זכר לילד המקסים שהיה, שובר את פופי ואת משפחתו.

** “מי אתה?” לחשתי …..”איפה הילד שאני אוהבת? …איפה רון שלי?”…..
… “את רוצה לדעת לאן הילד הזה נעלם? הרון ההוא מת כשאת נטשת אותו…… חיכיתי לך, חיכיתי וחיכיתי לטלפון ממך, להסבר שלך…..אמרתי לעצמי לחכות בסבלנות, שאת תסבירי לי הכול בזמן המתאים. אבל כשעברו ימים, ושבועות, וחודשים, הפסקתי לחכות ולקוות. ונתתי לכאב לחדור. נתתי לחושך שאת יצרת לחדור אליי. אחרי שנה, כשלא ענית למכתבים ולכל ההודעות ששלחתי, נתתי לכאב להשתלט עליי עד שכבר לא נשאר כלום מרון של פעם. כי לא יכולתי להסתכל במראה אפילו עוד יום אחד, לא יכולתי להמשיך ללכת בנעליים של הרון ההוא אפילו עוד יום אחד. כי זה היה הרון שהיה לו אותך. הרון ההוא היה הרון שפופימין הייתה שלו. זה שהיה לו לב מלא ושלם. החצי שלך והחצי שלי. אבל החצי שלך נטש אותי. הוא עזב, ואִפשר למה שיש לי עכשיו להכות שורש.
אפילה. כאב. טונות של כעס.”
רון רכן קדימה עד שהבל פיו ליטף את פני “את הפכת אותי למה שאני, פופי. הרון שאת הכרת מת ביום שאת הפכת לכלבה והפרת כל הבטחה שהבטחת אי-פעם.”

אבל הפרידה הזו שהייתה, היא רק קצה הקרחון כי זה לא סתם שפופי ניתקה קשר ונעלמה. היא רצתה להגן על רון, אבל ממה? ואיך הוא יגיב כשיגלה זאת ויתמודד עם העתיד לבוא? איך שניהם יתמודדו?

כל כך יושב לי על קצה הלשון להמשיך אבל כל מילה מכאן והלאה תהיה ספויילר ולכן רק אומר שזה ללא ספק אחד הספרים המרגשים שקראתי. פופי, למרות היותה ילדה/נערה יכולה ללמד רבים מאיתנו על אופטימיות ושמחת חיים. נערה מקסימה, נגנית צ’לו מחוננת, שכל מה שמעניין אותה זה לצאת להרפתקאות, לחוות את החיים וליהנות מהיופי שהטבע נותן.

** “זו הייתה פופי, היא תמיד רקדה לפי המנגינה שלה בלבד.
היא תמיד ראתה בעולם יותר מכל אחד אחר שהכרתי.
היא ראתה את האור שמנקב את החשֵכה. ראתה את הטוב מבעד לרע.

האהבה שלה לרון היא אולי אהבת נעורים ואני בטוחה שיש שיגידו אפילו שזה לא אמין אהבה כזו בגיל כזה אבל לי זה לא מפריע, להיפך- אני חושבת שזה קסום ולשאהבה אין גיל ואני מאחלת לכל אחד ואחת לחוות אהבה כזו גדולה

** “כשהוא הגיע אליי הוא לא נגע בשובלי הדמעות על לחיי, כפי שאני לא נגעתי בשלו. רון עצם את עיניו ותבע את פי בנשיקה. ובנשיקה הזאת הרגשתי את אהבתו זורמת. הרגשתי את האהבה שזכיתי לה בגיל שבע-עשרה.
אהבה שלא ידעה גבולות.
אהבה מהסוג שמעניק השראה למוזיקה ששורדת דורות.
אהבה שיש להרגיש אותה ולהתכוון אליה ולהוקיר אותה.
כשרון סיים את הנשיקה והביט בעיניי, ידעתי שהנשיקה הזאת תתועד בכתב יד על לב נייר ורוד בכוונה רבה יותר מכל הנשיקות שנכנסו לפניה.
נשיקה שמונה מאות ותשע-עשרה הייתה הנשיקה ששינתה הכול. הנשיקה שהוכיחה שילד זועף וארוך שיער מנורבגיה וילדה מוזרה מהדרום יכולים למצוא אהבה שאינה נופלת מהאהבות הגדולות ביותר.
היא הוכיחה שאהבה היא בסך הכול ההתעקשות להבטיח שהחצי השני של הלב שלך יודע שהוא נאהב ונערץ בכל מובן. כל דקה וכל יום. שאהבה היא הרוך בצורתו הטהורה ביותר”

אין ספק שצריך “מוד” לספר הזה כי הוא סוחט רגשית אבל אל תוותרו עליו כי הוא שווה כל טישו וטישו שתצטרכו. זהו סיפור על אהבה חוצה גבולות, גיל וקשיים שמראה שלפעמים נער ונערה בני 17 יכולים לאהוב בצורה בוגרת וחזקה יותר מכל אדם בוגר שתכירו

 

** פופימין?”
כן, בייבי?” עניתי.
היית מאושרת? את…” הוא כחכח, “אהבת את החיים שלך?”
במאה אחוז כנות עניתי לו “אהבתי את החיים שלי. את הכול. ואהבתי אותך. ולמרות הקלישאה, זה הספיק לי בהחלט. אתה תמיד היית החלק הכי טוב של כל יום שלי. אתה היית הסיבה לכל חיוך שלי.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה