אלף נשיקות מאת טילי קול.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

פחדתי.

פחדתי לקרוא את הספר הזה.

הספר מחכה לי על המדף מהרגע שהמכירה מוקדמת הסתיימה.

כשבנות התחילו לעלות סקירות וביקורות על הספר, עוד יותר פחדתי.

תמיד אמרתי, אני לא בוכה מספרים, פחדתי שהספר הזה ילחץ לי בנקודות שלפעמים אני מעדיפה להדחיק.

 

לא בכיתי במהלך הקריאה וגם לא אחריה.

אבל אני בטוחה, אין ספר שנגע בי כמו הספר הזה.

ומה שהוא השאיר בי? הוא פשוט השאיר חותם.

 

על ספר:

“נשיקה אחת אורכת רגע, אבל אלף נשיקות יכולות להספיק לחיים שלמים.”

מגיל חמש הם ידעו שהם יהיו ביחד, לנצח ולתמיד.

רון ופופי, פופי ורון.

מגיל שמונה מקבלת פופי ירושה מסבתא שלה, קופסה מלאה באלף לבבות ניר, פופי צריכה לצאת להרפתקאה חדשה,

למלא את הקופסה באלף נשיקות מבן.

כשפופי מספרת לרון על המשימה שלה, רון מבהיר לה חד וחלק, השפתיים היחידות שינשקו את פופי אלו השפתיים שלו.

לנצח ולתמיד.

 

“אני אתן לך אלף נשיקות, פופימין. את כולן. אף אחד אחר לא ינשק אותך לעולם, רק אני.”

 

“נשיקה 1 עום רון שלי.

בחורשת הדובדבן.

הלב שלי כמעט התפוצץ.”

 

מרגע זה ועד גיל חמש עשרה הם ממלאים את הקופסה בנשיקות ובאהבה תמימה וטהורה.

בגיל חמש עשרה רון נאלץ לעזוב את בלוסום גרוב ולחזור לאוסלו נורבגיה מולדתו.

הוא ופופי נשבעים אחד לשניה, שהם לנצח ולתמיד.

 

כאשר רון בן השבע עשרה, חוזר ממולדתו לבלוסום גרוב, העיר שבה נולד הקשר העומק שלו עם פופי כששניהם היו ילדים, 

יש לו מטרה אחת ברורה, להבין לאיפה פופי נעלמה במשך השנתיים האחרונות, ומדוע ניתקה איתו כל קשר והפרה את הנדר שלהם ביחד ולתמיד.

הוא לא העלה בדעתו את הסיבה למה פופי שלו נעלמה מחייו.

 

“וכך היינו, פופי ואני מאותו יום והלאה.

פופי ורון.

חברים הכי טובים לנצח.

ככה חשבתי, בכל אופן.

אבל מוזר כמה הכל השתנה.”

 

דמויות:

פופי-

אני אתחיל בזה ואומר, אני קוראת המון ספרים, לא נתקלתי בדמות כמו פופי.

פשוט דמות מדהימה, אני לא חושבת שיש דמות שנגעה בי כמו פופי.

היא יפהפייה, שיער חום עיניים ירוקות שאי אפשר לשכוח וסרט לבן בשיערה.

יפה מבנים ומבחוץ.

החוזק שלה הדהים אותי, הערכה שלה לכל יום ויום ולעולם בכלל,

את הפריחה, את השקיעה והזריחה.

כל רגע צריך לנצור.

כל רגע צריך מסגר.

כל יום שחולף אינו חוזר.

גם כשניתקה את הקשר עם רון, היא עשתה זאת עבורו.

אין בה טיפה של אנוכיות, היא כל כולה טוב.

האבה שלה כל כך אמיתית, כל כך טהורה וכנה.

היו קטעים במהלך הקריאה שהילדה הזאת עשתה לי צמרמורת, כמה כוחות בדמות אחת.

 

רון-

יש בו נטייה לחושך ולא לאור.

מסתורי וקודר, הילד הרע.

יש באישיות שלו צד אפל, ההילה שלו מקרינה לכל העולם שישמרו ממנו מרחק.

הילד הנורבגי, הויקינג.

יש לו אהבה והיא צילום, לנצור רגעים קטנים, שישארו לעולמים.

הדמות שלו הרסה אותי!

תמיד אני קוראת על סיפורי אהבה, אבל אהבה כמו של רון ופופי לא קראתי.

הוא עושה הכל עבורה, היא כל עולמו, הוא מתייחס אליה כדבר הכי יקר בעולם.

הוא שבר לי את הלב לרסיסים, הוא אומנם קודר וכועס, אבל כשזה נוגע לפופי הוא עדין, אוהב ומתחשב.

 

פופי ורון, לא קראתי אהבה כזאת.

הרגשתי את האהבה שלהם מתוך הדפים מגיעה ישר ללב.

הם נכנסים לכל תא ותא בגוף ונוגעים בכל נקודה רגישה.

הם שברו לי את הלב לרסיסים ולאחר מכן אחו את השברים חלק חלק.

 

“אולי אנחנו כמו פרחי הדובדבן, רון. כמו כוכבים נופלים, אולי אהבנו חזק מדי ומהר מדי ובערנו עד שנשרפנו והיינו חייבים לדעוך.”

 

העלילה כתובה בגוף ראשון, הפרקים מנקודת מבטם של רון ופופי לסירוגין.

אני אוהבת שיש שתי נקודות מבט, בספר הזה ללא ספק זה חשוב.

הכתיבה של הסופרת מעולה, כואבת, גורמת לקורא להשאב לתוך העצב של הדמויות, לא להשאר אדיש לרגע.

הספר הזה נגע בי מתחילתו ועד סופו.

 

“יופי קיצוני, מוות מהיר. זכינו לאהבה הזאת מספיק זמן כדי ללמוד ממנה. לגלות כמה הרבה וחזק אנחנו יכולים לאהוב.”

 

“הבטחנו את השפתיים.

הבטחנו את הלבבות החצויים.

תמיד לעולמים.”

 

לסיכום,

לא בכיתי במהלך הקריאה, אבל כאב לי. כל כך כאב לי.

הספר הזה נגע בכל מקום אפשרי.

הוא פרט על כל מיתרי לבי, בכל תא בגופי.

התמודדות עם אבל, עם אובדן- אי אפשר שלא לקחת את זה למקום אישי.

המסר של הספר הזה כל כך חשוב.

החיים קצרים, לא לקחת אותם כמובן מאיליו.

תהנו מכל רגע ורגע, מכל יום, כי יום שעובר לעולם לא חוזר.

להעריך את האדמה, הטבע, הבריאה.

להעריך את האהבה, לא כולם זוכים לה.

להעריך את החיים.

 

והכי חשוב לזכור, “לבבות, קרני ירח וחיוכי שמש.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

תגובה אחת
  1. אהובה עברי-בריל
    אהובה עברי-בריל הגב

    גם אני קניתי את הספר מזמן מזמן .. לאחר שקראתי את התגובות הרבות על הספר שרובן כתבו להכין את המימחטות אז דילגתי עליו לפעם אחרת לא רציתי להכניס עוד עצב לחיי .. ועכשיו אחרי שקראתי את הסקירה שלך עדיין אני חוששת לגעת בספר הזה וממה שהבנתי אז הסוף עצוב .. לא יודעת אולי בסוף אני אשבר וכן אקרא .. בינתיים עוד לא .

השארת תגובה