איתנו זה נגמר מאת קולין הובר.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

אני חייבת להתחיל בגילוי נאות קטן.
כל ספר שתורגם לעברית של קולין הובר שקראתי, ממש לא התחברתי.
תמיד הספרים שלה הרגישו לי ילדותיים, הרגשתי שהיא לא מחדשת לי כלום ולכן גם לא מיהרתי לספר הזה.

ואז…
הגיע סופ”ש ולא ידעתי מה לקרוא.
שמעתי לא מעט על הספר הזה ואמרתי לעצמי “נו מה עכשיו, קולין הובר והכבדות שלה?”
חברה לחצה, ועוד חברה ואז החלטתי לנסות.


להגיד לכן שנתפסתי מההתחלה? 
ממש לא.
הופתעתי.
הרבה זמן לא הרגשתי מערבולת ריגשית כמו שהרגשתי בזמן קריאת הספר הזה.
והאמת, שגם ממש קשה לי לכתוב עליו סקירה.
הוא כל כך שונה ממה שאנחנו מכירות וקוראות בז’אנר.

על הספר: 

“מיום זה ואילך, בטוב וברע, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד בינינו.”

אם יש ציטוט, שהכי נכון לבחור בו לפתיחת הסקירה זה הוא הציטוט.
כמה פעמים שמענו אותו?
בתוכניות, סרטים, ספרים מה לא!
כשאני שומעת אותו או רואה אותו אני מבינה שהגיבורים הגיעו לסוף הטוב. לנחלה.
לבאושר ובעושר עד עצם היום הזה. 
לרגע אני לא חושבת שיש שם צרות או בעיות כי התרגלנו לסוף הטוב, לסוף הבטוח.
וכאן נכנסת השאלה, מה הוא סוף טוב?

אתן לכן קצת רקע על העלילה:
החיים של לילי מעולם לא היו קלים, היא עשתה כל מאמץ ליצור לעצמה את החיים שהיא רוצה, להגשים את חלומה ולהיות מי שהיא רוצה.
כשהיא מכירה את רייל קינקייד, הכל בחייה נראה טוב בכדי להיות אמיתי.
ככל שהיחסים בין רייל לילי מעמיקים, לאט לאט חוזרות המחשבות על אטלאס קוריגן, אהבתה הראשונה.
אטלאס הוא החוט המקשר בינה לבין העבר שהשאירה מאחור.
כשהם נפגשים במפתיע, כל מה שלילי בנתה עם רייל מתערער, ורייל…. הו, את זה אתן צריכות לקרוא. כי כל מילה נוספת תהייה ספויילר.

דמויות:

לילי בלום-
חייה של לילי מעולם לא היו פשוטים.
היא מגיעה מבית לא פשוט בכלל, אך כלפי חוץ הם משפחה אמריקאית לתפארת.
בין ארבעת הקירות היא מעולם לא מצאה נחמה חוץ מהתוכנית של אלן דג’נרס שאליה קבוע הייתה כותבת, כמובן שהמכתבים לא נשלחו מעולם.
היא הבטיחה לעצמה שלעולם לא תהיה אישה חלשה, כנועה. היא לעולם לא תהיה אמא שלה.
היא תגשים את עצמה ואת החלומות שלה.
מכירים את המשפט הזה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
כמה שהוא נכון עבור לילי.
האמת? שאני סופר מחזיקה מהדמות שלה, באמת!
הדמות של לילי עמדה במצבים לא פשוטים.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי במהלך הקריאה איך אני הייתי מתמודדת עם מה שהיא עברה? מה אני הייתי עושה?
לא היו לי תשובות, דבר אחד היה לי ברור, אני מקווה שאם חלילה הייתי עומדת במצבים כמו שלילי נאלצה לעמוד בהם, מקווה שהייתי אמיצה כמוה.

רייל קינקייד-
מכירות את הגבר המושלם?
נכון. כי אין כזה.
אבל אם היה פרוטוקול לגבר המושלם, רייל היה עונה על כל הקריטריונים.
כשהייתי קטנה אמא שלי תמיד אמרה לי “תתחתני עם רופא או טייס”, קצת התבלבלתי ובחרתי בחנון מחשבים.
אז רייל, הוא רופא, חתיך הורס, אסרטיבי, עקשן ואולי קצת יהיר. 
הוא לא בנוי למערכות יחסים, הוא לא מעוניין בכאלה עד שהוא פוגש בלילי.
לילי הופכת להיות החולשה שלו. וזה הופך אותו לפגיע. 
אל תתנו למראה שלו או לפרוטוקול שלו להטעות אתכן, לרייל יש צד לא פשוט, ואפילו קצת אפל.
היה לי מאוד קשה עם הדמות שלו, כי מצד אחד הייתי מאוהבת בו כי הוא היה כזה הורס ומצד שני, הוא עשה כאלו מעשים נוראים שלא יכולתי לסלוח לו.
פשוט לא הצלחתי.

“אני לא יודעת ממי אני מאוכזבת יותר, ממנו או מעצמי.
ממנו, שאיבד שליטה מלכתחילה, או ממני, שמוצאת איזושהי נחמה בהתנצלות שלו.”


אטלאס-
אני לא ארבה עליו במילים, כי כל מילה תהיה ספויילר רציני.
הוא המלאך השומר של לילי.
הוא תמיד שם, ברקע, בלב.

מה שהסופרת עשתה עם הדמויות היה פשוט לא פייר.
היא גרמה לי להתאהב בשתי הדמויות הגבריות.
נכון שרייל עשה מעשים בלתי נסלחים, אבל כל כך רציתי את הסוף הטוב. רציתי שיצליחו להתגבר על המשברים.
אך מצד שני, העלילה קיבלה אמינות דווקא בגלל הכיוון שאליה היא הלכה. 
שאפו לסופרת.

“הכול נשבר.
הדמעות שלי, הלב שלי, הצחוק שלי, הנשמה שלי. הכול שבור לרסיסים כמו זכוכית, הכול נופל סביבי.”


הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של לילי.
בשונה מספרים אחרים, כאן לא הרגשתי צורך בפרקים מנקודת מבט גברית.
לילה סיפקה לי את כל התמונה בצורה יוצאת מן הכלל.

הכתיבה של קולין בספר הזה לגמרי כבשה אותי, בוגרת ומלאה ברגש.

“גם כשמישהו פוגע בך, זה לא אומר שאת יכולה פשוט להפסיק לאהוב אותו. מה שהכי כואב זה לא המעשים שמישהו עשה. זאת האהבה.”

לסיכום,
אני כל כך שמחה שהגעתי לספר הזה, באמת.
לאחרונה מאוד קשה לי למצוא את עצמי בספרים, ושמתי לב כשמדובר בנשים חזקות הספר תופס אותי ישר.
אם בספר יש מעבר לרומן ולסיפור אהבה אני פשוט נשאבת פנימה. וזה מה שקרה עם הספר הזה.
מה לא עברתי במהלך הקריאה.
שמחה. כאב. עצב. אהבה. הרגשה של אובדן ובעיקר השלמה.
איתנו זה נגמר הוא סיפור בלתי נשכח על אהבה שגובה את המחיר הכי גבוה, הכי יקר.
סיפור על גורל.
סיפור על אומץ.
ובעיקר והכי חשוב סיפור על אישה אחת, שצריכה להיות השראה לכל אישה ואישה.
צריך לשבור את הדפוס.
אני אומרת את זה בפה מלא, כל אישה צריכה לקרוא את הספר הזה.
נקודה.

כשאתה מיואש מהחיים, אתה יודע מה לעשות?… מה עושים, פשוט שוחים, פשוט שוחים, שוחים, שוחים.”

קריאה מהנה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה