אין כמו הנשמה מאת טילי קול.

סקירה מאת איה אבראהים.

****ספר חמישי בסדרת אין כמו. קדם לו דואט אין הבית ואין כמו רום, אין כמו הנפילה ואין כמו התקווה בגדול על זוג אחר אבל רצוי לקרוא לפי הסדר כדי להימנע מחורים בעלילה.

לעג
הקנטות
הסתודדויות והתלחששויות
מבטים מלוכסנים
חיוכים עקומים
צחוקים נמוכים
כאלה שבכל תא במוח מהדהדים
שאלות פוגעניות
שבלב ישר פוגעות
ואת הנפש פוצעות
אצבעות הדוחפות “בעדינות” את הרקות
ועל מה שמפליא אותם מצביעות
רק כי…את שונה
לא מיוחדת ולא יפה
פשוט….שונה

לוי השקט והמופנם. הביישן והמתוק. הנפש התועה המחפשת את החצי השני שלה. הוא נפגע ומאוד, אך ליבו היה רחב מספיק כדי לסלוח, כדי לראות מעבר לכאב שלו ולראות את הכאב שניבט אליו מעיניה של אלזי.

אלזי הבחורה שגדלה בשקט ובפחד ממה שיגידו. נפש עדינה שעברה מה שאף אחד אינו אמור לעבור. היא שונה והשוני שלה המטיר עליה קללות מהעולם. היא ספגה וספגה עד שכבר לא יכלה. היא איבדה את האמון באנשים…ואז הכירה את לוי.

לוי ואלזי בעיניי הם יין ויאנג, הם משלימים אחד את השניה באופן מושלם.
הוא הקול שלה והיא האור שלו.
הוא הירח והיא הכוכבים.
שניהם ביחד מהווים גלקסיה של רגשות מנצנצים.
העדינות האין סופית בה נהגו האחד בשניה פשוט גרמה לי להתמוגג.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של לוי ואלזי. הכתיבה בקודש וכיאה לטילי קול, פשוט מרגשת, סוחפת ומהפנטת. אהבתי מאוד שכל החבורה מופיעה גם פה ועל התפקיד ששיחקו אותו בעלילה. דמות אחת ששרפה לי את הנשמה היא קרלה ואותה אשאיר לכם להכיר.

מכירים את זה שאתם סוחטים לימון בכוח וכשנדמה שלא נותר עוד מיץ, אתם מהדקים את האחיזה עוד קצת? זה בדיוק מה שעשתה לי טילי קול בסדרה הזו.

זכרונות רבים עלו בי במהלך הקריאה והחיבור היה ממקום אישי מאוד.
אין כמעט שבוע שלא עולה לתודעה הציבורית המילה הארורה “בריונות”.
ישנן דרכים מגוונות ויצירתיות להקטין בנאדם.
אינספור שיטות לעינוי שאינו בהכרח פיזי.
מילים יכולות לשסע נפש ולצלק אותה לעד.
בנאדם שרע לו, הסובל מלקות, מחסך, מצורך כלשהו הוא לא בנאדם מצורע שיש להוקיע מהחברה.
הוא בדיוק כמוני וכמוך, זקוק להבנה, קבלה, רגישות ומעל לכל לכבוד!

תהיו האור עבור אחרים והמגדלור עבור אלו שאתם אוהבים.
תהיו לוי לאלזי שלכם.

השיר הזה תפור עליהם 

https://youtu.be/zpZkY47-cVI

חייבת לציין לשבח את תרגומו הנהדר של מילי שמידט שיצא לי לאהוב בעבר אבל פה, התעלה על עצמו ואתם תדעו בדיוק איפה בספר זה בא לידי ביטוי. תודה מילי, העצמת את הנאתי מהסדרה הזו.

משאירה אתכם עם ציטוט שנגע בי:
“מילים הן הסוג הכי גרוע של תחמושת, לוי. כאב פיזי עובר עם הזמן, אבל כדורים של אכזריות מנקים לנצח את הנשמה.”

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה