אין כמו הבית / אין כמו רום מאת טילי קול.

סקירה מאת גלית אוזן מחכה.

 

“את כמן לנפש וכגשמי ברכה לאדמה.” 

ויליאם שייקספיר.

“הו רומיאו זאת הייתה, פנטזיה נהדרת.
אביר חלומותי שבא, מאגדה אחרת.” 

תדמיינו אותי שרה רומיאו רומיאו 
ואז אתחיל לדבר אתכן על הדואט הזה! 

בפעם האחרונה שקראתי ספר של טילי, נתקעתי עם מועקה בגרון של עזבה אותי שבוע.
אלף נשיקות, ספר שכמעט גרם לי לבכות.

ואז מגיע הדואט המטריף הזה, קולג’ במיטבו, אחווה, פוטבול, רומיאו ויוליה והו רומיאו רומיאו יא אללה שלך איזה קוביות בבטן יש לך 
אז… עזבו רגע את רומיאו ואת הקוביות,
בואו נדבר רגע על הדואט הנפלא הזה של טילי קול.

 

 

על הספרים:

“לרומיאו הספיק רק מבט אחד ביוליה, והגורל שלו נחתם. אולי אני באמת כמו מי שאני קרוי על שמו, ואולי את כמו זו שאת קרויה על שמה.”

מולי יודעת מה זה להיות לבד.
הבדידות היא חלק בלתי נפרד מחייה.
היא משאירה את אנגליה האפורה והקרה מאחור, כדי להתחיל חיים חדשים באוניברסיטת אלבמה.
כל מה שהכירה השתנה מהקצה לקצה.
מולי היא תלמידה מצטיינת, אך היא מגלה שהחסירה מכמה וכמה שיעורים חשובים:
1. היא לא ידעה עד כמה חם באלבמה.
2. עד כמה סטודנטים יכולים להיות מסוכנים.
3. פוטבול הוא במקום הראשון.
מפגש מקרי אחד, עם הקוורטרבק הכוכב הידוע לשמצה, רומיאו פרינס, משאיר אותה בלי יכולת לחשוב על שום דבר חוץ מעיניו בצבע השוקולד, שערו הבלונדיני הכהה וגופו המושלם, מולי מבינה שחיי הבדידות השקטים שלה עומדים להשתנות בצורה קיצונית, ולנצח.

“רום היה בבירור אחד מאלה – שחקן… שובר לבבות… ילד רע טיפוסי, בכל פרט ופרט.
עם מראה כזה, זה לא היה מפתיע.”

 דמויות:
מולי:
מגיעה לאלבמה החמה מאנגליה הקרה בכדי להשלים את התואר השני שלה.
אנגלייה בכל רמח איבריה, 
שקטה, אולי אפילו אפשר לקרוא לה נחבאת אל הכלים.
מסתתרת מאחורי המשקפיים הגדולים שלה, מהעולם העויין.
היא מעולם לא הייתה בין המקובלים בכיתה וזה אף לא עניין אותה, זה נוח לה.
עד ש….
מולי מגיעה לאלבמה והיא מבינה, שאם לא תפתח עור של פיל, יכאלו אותה בלי מלח.
ואז… רומיאו נכנס לחייה, והוא מוציא ממנה את הטוב שבה.
היא לוחמנית קטנה, שקטה וענווה.
מולי רואה רק את הטוב שבכולם.
לרוב היא ידעה לעמוד על שלה, ובמקומות שהייתה צריכה לשחרר היא שחררה.
היא כבר לא בורחת מהבדידות, היא מצאה בית.

“את נגעת בי. את… השפעת עליי. ותכניסי את זה לראש שלך… את לא הצעצוע של אף אחד שייקספיר.”

רום- רומיאו פרינס:
הו רומיאו רומיאו! איזה רומיאו אתה 
הילד הרע, קוורטרבק הפותח בקבוצת הטייד.
שחקן פוטבול אבל לא רק במגרש הוא יודע לשחק, אלא גם במיטה.
שובר לבבות, קצת אפל ומסתורי.
יש בו אגרסיביות מודחקת, שרק מחכה להזדמנות להסתער.
מתחת לחזות של הילד הרע ושובר הלבבות מסתתר גבר פגוע שבסך הכל רוצה לחיות את חייו בלי שיקבעו לו.
הוא מגיע ממשפחה דרומית מיוחסת שתמיד מביאה אותו לקצה ומצפה ממנו להיות מי שהוא לא.
הוא חייב להיות תמיד בשליטה, מפני שלרוב השליטה על חייו נמצאת בבעלות הוריו.
הו רומיאו, מה שאהבה עשתה לו.
לראשונה בחייו רומיאו נלחם על הרצונות שלו.
הוא פורץ גבולות ומחסומים.
אני חייבת להודות, כשקראתי את הספר וכשנחשפתי לדמות של רומיאו יותר ויותר הוא גרם לי להתרגש, לדיגדוגים נעימים כאלו בבטן, כמו שהרגשתי בספרים הראשונים שקראתי בז’אנר.
זה עשה לי את זה ביג טיים!!!
הרגשתי שאני עולה בלהבות ממנו, הוא סקסי, חזק, אלפא כמו שאני אוהבת.
הוא אוהב לשלוט והלוואי והייתי יכולה לציית לו 

“אני אוהב את האדם שאני איתה, את האדם שהפכתי להיות בגללה.
שנאתי את האדם שהייתי קודם.”

איזה דמויות!! איזה רומיאו ויוליה מודרנים הורסים הם!
הם הפכים גמורים, כמו אינג ויאנג שמתחברים בצורה המושלמת ביותר.
הכימיה ביניהם שורפת, אש ותמרות עשן!
הדיאלוגים שלהם הורסים, מרגשים, מצחיקים עם סקס אפיל מטורף.

“איתך אני אף פעם לא יודעת איפה אני אתחיל ואיפה אני אגמור.”
“בתקווה שתמיד תגמרי.” 
#למות 
#ונאמר_אמן_וכן_יהי_רצון 

דמויות המשנה, אתן לא מבינות כמה אני מחכה לספרים הבאים בסדרה כדי להכיר לעומק את החבורה המטורפת הזאת.
אוסטין, אלי, קאסי… אני בטוחה שמשעמם לא יהיה כאן.

הדואט כתוב בגוף ראשון, הספר “אין כמו הבית” מנקודת מבטה של מולי, והספר “אין כמו רום” מנקודת מבטו של רום.
האמת, הדמות של רום כל כך דומיננטית בספר הראשון בדואט שלא הרגשתי שהוא חסר לי, אבל היה כיף לקרוא את הספר השני מנקודת מבטו ולהכיר את הדמות שלו לעומק.
ניתן לקרוא את הספר הראשון כבודד, הספר השני בדואט מספר את אותו הסיפור רק מנקודת מבטו של רומיאו.

 נראה לי שלטילי קול יש קטע עם נשיקות 

“היי, מול.”
“היי, אתה.”
“את הולכת לתת לי את הנשיקה המתוקה הזאת?”
“אם זה מה שאתה רוצה.”
“זה בהחלט מה שאני רוצה.”

ואל תטעו או תתבלבלו, זה לא לאבי דאבי, נשיקה נשיקה, מואה מואה!
זו סצנה כזו שמרעידה את הגוף!

“אני לא מאיים, שייקספיר, אני מצווה. בעיניי, את והפה הגדול שלך מדליקים נורא. אבל אני מתעניין יותר בללמד אותך איך לסתום אותו.”

#מוכנה_לעבור_אצלך_שיעורים_איך_לסתום_את_הפה 
#יא_וולי 

לסיכום,
הגיע הזמן לסכם את הדואט המקסים הזה!
קולג’ במיטבו.
נהנתי מכל רגע מתוק, סקסי ומרגש.
מהספרים האלו שכיף לקרוא אותם.
אהבתי את האלמנטים השייקספירים שטילי הכניסה לספר בגאונות גדולה אני חייבת לציין!
רומיאו ויוליה מעולם לא היו לוהטים כאלה.
הו רומיאו רומיאו קח אותי למרפסת!

תשמעו את השיר הזה, ותזכרו את רומיאו שלי.
https://youtu.be/9BMwcO6_hyA

קריאה מהנה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרקהראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה