אין כמו הבית, אין כמו רום מאת טילי קול.

סקירה מאת לירז יצחקי אוחנה.

“ההישג הגדול ביותר אינו לא להיכשל לעולם, אלא להתרומם אחרי שנפלת”

אתחיל ואומר שאם יש דבר שאני מתה עליו זה ספרי קולג’.
בדרך כלל יש בהם הרבה כיף וטונות של צחוק.
לכן כשהדואט הזה יצא לא היה לי ספק שאני קוראת אותו.

טונות של צחוק כבר אמרתי?
אז זהו, שלא תמיד.
הספר מתחיל עם פרולוג קורע לב.
מולי בת השש חוזרת מבית הספר ומקבלת את הבשורה הקשה מכל.
אבא עלה לשמיים, אבא לא יחזור.
אמא שלה מתה בלידתה, מה שמותיר אותה יתומה.
היא גדלה עם סבתה עד שבגיל 14 היא נפרדת גם ממנה ונותרת לבדה, במשפחה אומנה.

“סבתא חייכה אליי, אבל עיניה נשארו עצובות. זה לא היה חיוך שלם. אבא אמר שרק חיוכים שלמים מראים שאת שמחה באמת. את לא צריכה לבזבז חיוך שלם על משהו שלא עשה אותך סופר-מאושרת”

14 שנה אחרי ומולי יוליה שייקספיר (כן, כן- יוליה שייקספיר זה השם שלה) בת 20.
היא עוברת מאנגליה לטסקלוסה שבארה”ב על מנת לסיים תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת אלבמה.
היא חנונית במיטבה, חולמת להיות מרצה באוניברסיטה, מתפקדת גם כעוזרת מחקר ועוזרת הוראה והקרוקס הכתומות שלה הן הנעליים המועדפות עליה.

רום (רומיאו) פרינס, בן 21.
הוא הקוורטרבק בקבוצת הפוטבול קרימזון טייד, הילד הרע של הקולג’.
להורים שלו יש עבורו תכנית ברורה- לסיים את הלימודים, להתחתן עם שלי- הבת של השותף העסקי של אביו שלומדת איתו בקולג’ ולקחת על עצמו את העסק המשפחתי ובכך להגן על הכסף של המשפחה.
אבל לרום תכניות שונות- הוא רוצה לשחק פוטבול מקצועי.

רומיאו ויוליה (מהספר, לא מהמחזה כן?) נפגשו לראשונה במסדרונות הקולג’ והחיבור ביניהם היה מידי אבל לא צפוי.
כבר במפגש השני שלהם הם מספרים זה לזו דברים שלא חלקו עם אף אחד אחר.
אבל איך יכולים להסתדר יחד החנונית והילד הרע?
הוא רודף שמלות.
היא חסרת ניסיון.
המשיכה ביניהם מטורפת.
הגוף והלב רוצים משהו בעוד הראש חושב אחרת.

“לרומיאו הספיק רק מבט אחד ביוליה, והגורל שלו נחתם. אולי אני באמת כמו מי שאני קרוי על שמו, ואולי את כמו זו שאת קרויה על שמה.”

על פניו לא יכול להיות שום קשר ביניהם.
אבל מתחת לחזות הקשוחה של רומיאו מסתתרת רגישות מדהימה.
הוא מחוספס מבחוץ ורך כמו מרגרינה מבפנים.
אף אחד לא יודע, אבל חייו של רומיאו לא פשוטים.
לא קל לחיות בצלו של אבא קשוח כמו שלו.
שרגשותיו של ההורים שלו הן בתחתית סדר העדיפויות שלו.
מבחינתם אין מקום לרגשות.
זה לא מסתדר עם התכנית שלהם לחתן את בנם עם שלי.

“חומת הגן גבוהה, ולטפס קשה, והמקום הוא מוות, אם מישהו מקרוביי ימצא אותך”
(ציטוט מתוך רומיאו ויוליה המחזה שהוזכר בספר)

שניהם רגילים לברוח כשנעשה קשה.
שניהם מרגישים בודדים,
שניהם מוצאים נחמה אחד בשני.
עם התקדמות הספר אנחנו נחשפים יותר ויותר ליחסים הסבוכים של רומיאו עם הוריו.
רב הנסתר על הגלוי.
ההתנהגות של הוריו נחשפת בפני מולי ומותירה אותה, ולמען האמת גם אותי בהלם מוחלט.
הסוד הגדול של רום נחשף והוא בהחלט עלול להשפיע על עתידם.
האם להוריו של רומיאו תהיה השפעה כל כך חזקה עליו?
האם יקשיב לליבו או ילך בדרך שהתוו לו הוריו?
האם בכלל יש לו ברירה?
האם הוא יוכל לקבוע את עתידו לבדו?

“אנחנו לא יכולים למחוק את הסודות ואת הזיכרונות העכורים מהעבר שלנו, אבל אנחנו יכולים לבנות את הפרק הבא של החיים שלנו יחד”

נחוש בדעתו לכתוב את עתידו שלו, הוא בוחר במולי.
יום אחד הם מקבלים בשורה שמשנה את חייהם.
שמחים ונרגשים מעתידם, נראה שדברים מתחילים להסתדר.
אלא שאז קורה הנורא מכל.
האם מולי חזקה מספיק להתמודד עם אובדן נוסף בחייה?
האם האהבה שלהם חזקה מספיק?
או שמא סופם של רום ומולי עתיד להיות זהה לזה של רומיאו ויוליה?

“אנחנו האוהבים מוכי המזל, שייקספיר. האוהבים שהוכו בידי המזל העיוור. יש לנו את כל החיים ללמוד להכיר אחד את השני, שלא כמו האנשים שעל שמם נקראנו”

את יודעת שספר הולך להיות טוב כשהוא תופס אותך על ההתחלה.
פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד.
זה לא עוד ספר קולג’ מתוק ותמים.
יש בו שמחה אבל טמון בו גם המון עצב.
זהו סיפור על שתי דמויות שבורות שיחד מנסות לאסוף את השברים ולהדביק אותם יחדיו.

הספר הראשון מסופר מנקודת מבטה של מולי בלבד.
בדרך כלל אני אוהבת שיש בספר אחד נקודות מבט של שתי הדמויות אבל כאן זה לא היה חסר לי.
הסופרת ידעה להעביר את התחושות והרגשות של רום בצורה פנומנאלית.

הספר השני בדואט- אין כמו רום
הספר הזה מסופר מנקודת המבט של רום.
אני מודה שבהתחלה הרגשתי שאני קוראת את אותו הספר, אולי בגלל שקראתי את שניהם ברצף, אבל בנקודה מסוימת הסיפור ממשיך מעבר למה שסופר בספר הראשון ולכן הקריאה שלו כן הכרחית לטעמי.
נקודת המבט של רום יפיפייה בעיניי.
אם בספר הראשון חשבתי כמה הוא רגיש ושבור, כאן התחושות לגביו התגברו.
הרגשות שלו כלפי מולי התעצמו.
הדאגה שלו אליה הפכה ממשית יותר.
והיחסים עם הוריו הומחשו כאן משמעותית.
למי שנקודת המבט של רום חסרה לו בספר הראשון, אני ממליצה לא לוותר גם על השני!

“כי לא נברא סיפור אמיתי יותר של אהבה הכובשת תוגה גדולה, שידמה לזה של מולי יוליה ושל רומיאו שלה”.

דואט קסום, מומלץ בחום!

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה