אחת שיודעת מאת מריה אלוני.

סקירה מאת אורלי שטרית.

תמר מיטלמן היא עורכת בכירה ב”פלאש” מגזין האינטרנט הנחשב ביותר בעולם האופנה. היא גם בת הזוג של איתן החתיך הכובש שכל הבנות רוצות.

לאאאאאא לא באמת, זו רק הפנטזיה שלה. בפועל, ממלצרת בבר “המקום” ועשתה סטוץ עם קיבוצניק. מכאן מתחיל הסיפור….

הדבר הכי אמיץ שתמר עשתה אי פעם הוא לארוז את עצמה מבאר שבע לעיר הגדולה תל –אביב בניסיון לכבוש אותה.

הזכיר לי מאוד את TLV –עושים את ת”א ואת התכנית It girls – שילוב של שניהם בעולם האופנה והפרסום.  בדרך כלל הדמויות מגיעות מעיירות פיתוח לעיר הגדולה בכדי לנסות את מזלם.

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של תמר.

תמר רוצה להיות “אושיית” אפנה, אינסטה, בלוגרית מצליחה, פאשניסטה. היא חסרת ביטחון. ולא מספיק לוחמנית. (לפחות בהתחלה.)

הפעם התאהבתי דווקא בדמות המשנה שלטעמי מוצלחת הרבה יותר מהדמות הראשית. החברה הטובה מישל. מישל ותמר הן ההפכים הגמורים.

מישל היא החברה שכל אחת מאיתנו רוצה וצריכה, ע”מ לקחת כדור “אומץ” ע”מ להעז. מישל  מגיעה מבית עשיר. היא ברמנית אבל רק מכיוון שמתמרדת בהוריה. היא עצמאית ועומדת בפני עצמה. היא בעלת over ביטחון עצמי, לא דופקת חשבון. המוטו שלה בחיים הוא: “רוצה הצלחה? תהיי חצופה”. היא אמתית. היא לא “מתייפייפת”. היא הפלפל בסלט. היא הכתף התומכת של תמר לכל אורך הדרך.

“היא חברתי הטובה ביותר אבל הייתה לה מידת רגישות של נעל צבאית, ולי, לעומת זאת, של סנדל מזכוכית שברירית.”

מה קורה כשה”סטוץ” מהלילה הוא למעשה החבר של השותף שלך? שאמור לגור איתך חודש ולא ידעת?? לא נעים. מה עושים, מתעלמים?  אז היא מקבלת הנחיות די ברורות ממישל:

טפחתי למישל על ירכה והיא בתגובה בעטה בי.

“ושזה לא יקרה שוב, הבנת?” סיננה.

“המכה?”

“הקיבוצניק.”

 

עולם ה “זוהר רווי במעטפת שקרים קנאה ותחרות, האם תמר העדינה תצליח? יש לה מרפקים לשם כך? האם יש לה את זה?

יש אחת שעושה לה את המוות, שנהב –המכונה בפיה  “רגליים” איך תתמודד תמר איתה?

מה קורה שכל מה שחשבת שאת יודעת מתברר כשקר? שמי שחשבת שאת אוהבת הוא דוש?

תמר מגלה בספר הזה על עצמה וגם על מה החברה חושבת. יש לנו תמיד סטריאוטיפים בראש. זאת מוצלחת. זה שווה. אבל לא תמיד כל ה”נוצץ” הוא אכן זהב. לפעמים מעטפת זו או אחרת “מסתירה” פגמים. לא כל מי שנראה מאושר ומצליח באמת מרגיש כך.

תמר שלנו מחליטה להתחיל להילחם על חלומותיה (בעזרת דחיפה “קלה” ממישל). היא נעשית אסטרטיבית. היא מתאמצת. היא עומדת על שלה.

הברווזון הופך ברבור……

“אין דבר שאת לא יכולה לעשות, תמרי” – זה הפזמון שאימה תמיד ניגנה.

היא נעזרת בדרור הקיבוצניק (שהוא גם צלם)  הוא סטאטאפיסט. ומתחילה לראות את הצדדים החיוביים בו. היא “מגלה” שהפשטות השורשיות  והארציות – האמת! יפה יותר מכל שקר. היא מתחילה לקבל הכרה.

“הרגשתי כמו אותה משאית בטון מאובקת שמזדחלת לה מאחור ונותנת לכל המכוניות האחרות, הקלילות והמבריקות באור השמש, לעקוף אותה. אבל עכשיו עליתי על הנתיב המהיר”

“חיי, שעד כה היו “פח הפחים” כמו שמישל נהגה לכנות מצבים עגומים, הפכו במחי יד לגביע מנצחים מוזהב ומנצנץ”

זהו סיפור סינדרלה קלאסי , תמר הולכת ולוקחת את כל הקופה.

הספר שנון וקולח, אהבתי את “הסלנג” המתובל שהוסיף מאוד להבין את הווי הסיפור והדמויות.

יש דגש על העולם האינטרנטי והשפעתו על חיינו, לטוב ולרע – השאלה היא איך משתמשים בו. האינסטוש מקבל כאן במה.

הפריע לי שנוצרה הרגשה כאילו הסיפור הוא כמה חודשים בזמן שכל הסיפור כולו נדחס לשבועיים- שלושה, קצת לא אמין בעיניי.

נעשו בסיפור המון שימושים  מה”ברנז’ה” כפי שהיא בארצנו עם שינויים קלים בשמותם או בתכונותיהם. השימוש בערכים דומים בסיפור כגון: גיא גינס במקום גיא פינס, “וול” במקום ווג, “שנחם” במקום שנקר, “טומי הילדינגר” , שמות של פליטי ריאליטי , עדיין לא החלטתי אם אהבתי את זה או שזה היה כבר שימוש מוגזם בשבילי.

לסיכום:

ספר קליל זורם ונחמד.

מי שמתחברת לעולם האינטרנטי ולאפנה ממש תאהב, לטעמי הקריאה מתאימה לצעירות שבינינו.

מסקנה: לפעמים זה נמצא מתחת לאף לא צריך לחפש צריך פשוט להרים ולקחת.

 

ו – שהחיים הם כמו גלגל. בסוף תמר מטלמן הפכה ל”אחת שיודעת”.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה