“אחרי ההדף” מאת לורן לאוול.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“הלב שלי הולם כמו משוגע עד שאני חוששת שהוא עלול להימלט מבין צלעותיי.

כשאני עומדת שם בין שאר הילדים אני מרגישה כאילו שלט מהבהב תלוי מעל לראשי

והוא גורם לי להתכווץ לתוך עצמי ולהצטער שאני לא בלתי נראית….

הרי בסופו של דבר, ראיתי את אחותי עומדת בחדר הזה ממש לפני שלוש שנים.

בכיתי כשאותו איש גרר אותה והיא שוב לא נראתה מאז…”

 

 

כבר הבנתם שהלב שלי …די חלש…

יש יאמרו…רך מאד מבפנים ומבחוץ…

אבל מה שלא כולם יודעים,

הוא שיצר הסקרנות פשוט גובר עליי כל פעם מחדש

והאמת היא שאני מודה לו.

פעם לא הייתי מעזה לפתוח ספרים כאלה,

היום אני יודעת לתת הזדמנות

ותקשיבו, זו חוויה אחרת

מרגשת לא פחות…

אז נכון שקול אזהרה הדהד באזני,

‘סכנה, סכנה, סכנה’

הדופק עבד אצלי כמו משוגע,

קצב הנשימה הואץ.

היו רגעים שנאלצתי לעצור ופשוט להסדיר נשימה.

הראש נאלץ לעבד לא מעט אפשרויות וזוועות..

היו רגעים שאל תוך הפחד התגנב גם רגש של תקווה.

בפירוש משהו מסעיר.

מדובר ברומן פשע רווי אקשן ומסתורין.

הסדרה הזו אמנם יכולה להיקרא לבד,

אבל המלצה אישית ממני,

כדי להעצים את החוויה, אל תוותרו לעצמכם,

עשו לעצמכם טובה ותקראו לפני את דואט הנשיקות

זו בהחלט הבטחה להנאה אחרת.

אם אתם לא זוכרים במה מדובר,

קבלו ממני בנוהל קישור לסקירה.

https://www.facebook.com/342209853218789/posts/600108237428948/

 

קוראים לה מספר 624,

זה מספר השפחה שלה… שנים של ‘הכשרה’ הופנמו…

אין לה שם… היא… אף אחת….

פעם היא הייתה, אנה וסילייב, האחות של אונה‘נשיקת המוות’,

הגיעה בגיל צעיר לבית יתומים,

הופרדה מאחותה וכשהגיעה לגיל 13…

אותו גיל שרובנו עוברים עם פרפרים בבטן…

אתגרים מול המין השני…

אנה נמכרה… סחרו בה… כמו בפרה במכירה פומבית…

היא הפכה לשפחת מין.

מה שפעם חשבה שהוא צורה אכזרית ביותר של השפלה…

הפך לשגרה שלה..

היא הגיעה להשלמה עם מצבה..

רק כך מצאה מעט שלווה.

זה פשוט… מי שהיא…

מבחינתה אסור לקוות,

הרי התקווה שוברת גם את החזקים מכולם.

היא משתמשת בסמים כדי לברוח מהמציאות העגומה.

נמכרה מספר פעמים.

עושה מה שאומרים לה…. בפירוש קהת חושים.

מוכתמת עד עמקי נשמתה.

היא מנסה להימלט,

נוטלת את מושכות גורלה לידיה.

אבל בכל מקום יש מפלצות משולחות רסן

וכרגע היא האיילה הפצועה.

מסתבר…  שיש המון ציידים שמחפשים בחורה כמוה בעיר.

רפאל דה קרוז, איש עולם תחתון קשוח במיוחד ומנהל הקרטל,

נשלח על ידי נרו ורדי, כן ההוא החתיך מדואט הנשיקות…

לאתר אותה.

רפאל אמנם הופתע וגם… אין לו כל כך זמן לכאלה דברים…

אבל הוא מחויב לנאמנות שרק מעטים מכירים.

זה היה מסובך….

אבל זו העיר של רפאל….ו.. לא קשה למצוא ציפור נדירה בין יונים..

אנה ברחה מאדון אחד כדי ליפול למלכודת של אדון אחר,

כבולה, משתוקקת לאפלה.

היא רוצה להיות חזקה… אבל זה לא סרט הוליוודי…

זה הקרטל ואין הזדמנות שנייה.

מבחינתה המוות הוא מתנה.

לרגע קצרצר חשבה שהיא חופשיה, הייתה לה תקווה.

אבל התקווה היא רגש מסוכן מאד למישהי כמוה.

אחרי זה הנפילה לייאוש קשה פי כמה וכמה.

היא ציפור קטנה ושבורה, ‘אביסטה’

שמונעת על ידי דחפים חייתיים בסיסיים.

העולם אפל כל כך בעיניה,

גיהינום אין סופי ללא אור.

היא נמצאת בתוך כלא נפשי

האם היא תצליח לצאת מהכלוב שיצרה לעצמה?

 

את השיר הזה אני רוצה להקדיש ללוקאס השומר האישי…

https://www.youtube.com/watch?v=3JWTaaS7LdU

 

לא משנה כמה אתגרים יזמנו לנו החיים,

אנחנו יכולים לבחור אם אנחנו רוצים להיות קורבן או שורדים.

יש דברים שהם חזקים מאתנו.

אי אפשר להתנגד אליהם,

צריך פשוט להשלים איתם ולהתאים את עצמך..

תקוו תמיד,

גם אם נראה שזה חסר סיכוי.

זכרו כי העניין עם תקווה,

הוא שהתוצאה לא רלוונטית.

עצם הריגוש שבהזדמנות,

הוא זה שמביא אושר פשוט.

מאחלת לכולנו עולם מלא אור ותקווה.

זוהי המלצה לוהטת במיוחד.

מחכה כבר בכיליון עיניים לחלק הבא…

יפעת ארניה

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה