אול אין מאת יולנדה הירש סופר

סקירה מאת איילת נבון.

כשקיבלתי את הספר הדבר הראשון שקפץ לי לעיניים היה המסכה הלבנה שעל הכריכה, היא לכדה את עיניי כבר מהרגע הראשון, וזה החזיר אותי לילדות שלי, לתקופה שבה חשבתי שאנו עוטים על פנינו מסכה רק בחג הפורים. עם חלוף השנים נוכחתי לגלות שאנו עוטים על פנינו מסכות בכל יום מחיינוהן משרתות אותנו במצבים שונים ובתקופות שונות בחיינו. תפקידן הוא, כביכול, להגן עלינו, להסוות את חולשותינו ופגיעותינו מפני האחר, אך בעיניי כדי לחיות חיים בעלי משמעות, עלינו להוריד את המסכות מעל פנינוכך נפתח מודעות למי שאנחנו עם ובלי המסכה ונהיה אמיתיים יותר עם עצמנו.

הספר הזה מדבר על משחק הפוקר, על תחרות, אך בעיקר הוא מדבר על המסכות בחיינו אשר מסתירות מאיתנו את האני האמיתישלנו. השימוש בפוקר הוא בעצם מטאפורה להתנהלות של הדמויות בסיפור בפרט ולהתנהלות של כל אחד ואחת מאיתנו ככלל.

גיליתי את משחק הפוקר מכיוון אחרלא ממקום של התמכרות, אלא של סיכון מחושב, הימורובחיים כמו בחייםאם אנחנו לא מהמרים, אנחנו לא לוקחים סיכונים ולעולם לא נדע מה אנחנו מפסידים!

אחחחח יולנדה יולנדההיכן הסתתרת לי עד עכשיו? זהו הספר הראשון של הסופרת שאני קוראת, ואני חייבת לומר שנהניתי ממנו מאד! כבר מהרגע הראשון שקעתי לתוכו ולא יכולתי לפסיק לקרוא!

התאהבתי במרגרטחצופה, מלאת תעוזה, ובכל זאת תמימה. גדלה כל חייה בחברת גברים, מה שהפך אותה לקשוחה (אבל רק מבחוץ כי מבפנים היא רכה) המנסה לשדר קור רוח ולוחמנות, אך בתוכה היא מלאת רגש. בדרכה להגשים את ייעודההנקמה באביה, היא פוגשת באחים גייסוןטימותי וגייסון ונסחפת לתוך רומן סוער שבסופו היא תצטרך לבחורבמוות או בחיים!

טימותיבחור חביב וקליל, אשר מכפר על עברו ההרסני. הוא הופך לחבר עבור מרגרט, אך היא מגלה שלא כל הנוצץזהב הוא ושרב הנסתר על הגלוי! ככל שקראתי עליו משהו בו הפחיד אותי יותר ויותר

גייסוןנסיך אמיתי, שהחיים העמידו אותו במבחנים שגרמו לו לבנות חומות סביב ליבו והפכו אותו לקר ומחושב. נהניתי לקרוא אותו ולראות איך מרגרט מצליחה ליצור סדקים בחומות הללו מבלי שהתכוונה לכך והוא מנגדטרף לה את כל הקלפים!

זהו סיפור על אהבה חושנית, על הזדקקות, על בחורה מיוחדת במינה שלא מוכנה להישאר תוצר של נסיבות החיים ובוחרת להילחם! האם היא תהיה מוכנה לוותר על הנקמה, להוריד את המסכות וליצוק לתוך חייה תוכן ומשמעות?

אסיים בציטוט שהשפיע עליי מאד וריגש אותי במיוחד–  ” במשך שנותיי בזבזתי את זמני בנקמה באלה שהרסו לי את הילדות, עד שאיבדתי את הנעורים. בבגרותי, כשחשבתי שאני המנצחת הגדולה, הוכיחו לי החיים שוב שבמלחמה אין באמת מנצחים…. קראי את הסימנים ותזכרי שכל אחד מאיתנו קיבל מנת חיים אחת, חיי אותם, מלאי אותם, השאירי את השנאה והכעס מאחור, השנאה מכלה, האהבה היא ברכה.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה