אובססיה עיוורת מאת אלה פרנק.

סקירה מאת יפעת ארניה.

האהבה אינה רואה דרך העיניים
אלא דרך התודעה
ולכן היא כמו קופידון המכונס בין כנפיו כשרוי בעיוורון”
 
כשהספר הזה יצא,
היה סביבו באז מטורף. 
הרוב עפו עליו,
מעטות לא הבינו על מה כל המהומה.
היה לי ברור כי אתפנה אליו.
אבל הייתי חייבת לתת לו קצת מנוחה,
להגיע אליו בדעה צלולה ולא מוטה.
מה אספר לכם ממש בקצרה?!
כל פעם כשהנחתי את הטאבלט,
חשתי דחף עז לחזור אליו,
לקרוא עוד פרק, עוד עמוד…
זה היה מטורף וסוראליסטי.
בדיוק כמו שזה נשמע,
הייתי מלאת ציפייה,
בפירוש חסרת סבלנות..
לבדוק על מה כל ‘הסיפור’
 

 
זהו סיפור על אנשים מוכשרים בטירוף,
כל אחד בדרכו.
אנשים מלאי סודות, גילויים ו… לא מעט צללים.
זה היה עולם שיצרו לעצמם,
כי לא היו מסוגלים להבין את העולם שסובב אותם.
עברתי איתם את כל הנפתולים בליבו של אמן,
את כל ייסורי הנפש..
היו שם דברים די… לוהטים…
גבר שבור… שכלוא בתוך הסיוט שלו….
שרוי באובדן גדול מנשוא…
זה היה לעיתים…מרתיח… עד כי.. לא הצלחתי להכיל…
לרוב היה די… מסובך…
רציתי שיפסיקו..
שישתחררו מהעול…
שימצאו את השלווה…
 
ג’מה הוזמנה אל טירת טיבידו
כדי לשמוע את סיפורו של פיליפ.
הוא היה האיש שיכול היה לבנות או להרוס את הקריירה שלה.
היא באה לכתוב את הצד שלו… בסיפור האפוף שמועות…
הוא היה אמן מיוסר לחלוטין.
ציוריו היו שילוב מפתה בין ארוטיקה לאפלה ול…עצב רדוף…
אמנם אומנותו קיבלה הכרה,
יופי של אישה ספציפית עורר בו את ההשראה,
אך הוא התבודד, נעלם מאור הזרקורים.
היה שם יומן… בוער בטירופים…
היו שם כללים מאד נוקשים.. לקצב הקריאה…
אבל… 
לפעמים לחכות זה הרבה פעמים החלק הטוב ביותר בסיפור..
מה אגיד לכם… שאפו עליה,
אני לא ניחנתי בתכונת הסבלנות.
גמעתי את הספר בשעות ספורות.
שערו בעצמכם,
רומן רווי יצרים כשעינכם קשורות,
כשאתם לא רואים…
הייתה שם אובססיה…
סוג של … משחק מוחות…
 
ההתבוננות באדם אחר, 
היא זכות שאנחנו מתייחסים אליו כמובנת מאליה.
לתאר את עצמנו לאדם שאינו יכול לראות זו פעולה קשה, בלשון המעטה. 
הרי יש יופי בכל דבר, 
אך לא כולם רואים זאת.
הדבר הנורא יותר מלהיות עיוור, 
הוא להיות בעל חוש ראיה,
אבל לא להיות מסוגל לראות כלל.
 
הספר הזה קיבל ממני ארבעה וחצי לבבות במדד הלבבות הסגולים
הלכתי לחפש לי קנבס ומכחול

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה