אהבה כפולה בטקסס מאת ליסה קלייפס.

סקירה מאת מור אסולין.

ברגע שראיתי את הכריכה הסתקרנתי, התקציר משך אותי.

יומיים זה הזמן שלקח לי לקרוא את “אהבה כפולה בטקסס”.

קריאת הספר השאירה אותי חלוקה בדעתי.

הפעם קצת קשה לי לומר האם אהבתי והתחברתי ואם לא.

 

חרטות?

חשבתם עליהם פעם?

מה גורם לנו להתחרט? העבודה שעשינו משהו והוא לא צלח או שלא עשינו דבר מסוים?

חרטה היא לא מהדברים שכיף לסחוב איתנו.

היא יכולה להעיק עלינו הרבה,

“אהבה כפולה בטקסס” עוסקת בחרטה, באחריות באהבה ללא תנאים.

הסיפור שאליו אנו נחשפים הוא בכלל לא שגרתי, הוא אחר, אין כאן עושר

שקונה את לב הגיבורה.

 

ליברטי- אותה דמות קטנה שמעורבת בשורים מקסיקנים ואמריקנים. מאבדת כל כך הרבה בחייה.

החיים מאלצים אותה בלית ברירה להתבגר מהר.

אם היא רצתה לחוות ילדות היא חוותה אותה בצורה שונה.

היא מאבדת את אביה בהיותה ילדה קטנה.

אם הזמן העוני מכריע את אימה, הן עוברות לגור בשכונה של קרוואנים.

כל דבר מחושב מבחינתה.

אבל דברים אלו רק מחזקים אותה,  גם כשאמה נשברת ונשאבת לדברים אפלוליים היא נשארת חזקה.

שניה אחת לפני שהעולם מנחית עלייה עוד מכה, היא מקבלת מתנה יקרה מפז.

לא אפרט יותר מידי כדי לא לעשות ספוילרים.

אבל ליברטי מתמודדת עם החיים, עם אחות קטנה עם לב שבור. ליברטי תמיד מבטלת את עצמה למען אחותה, היא רוצה להעניק לה הכל.

ליברטי מלמדת את הקורא הרבה על אומץ לב, על מה זה אחריות? מה זה וויתור עצמי מתוך השלמה באמת האחוזים.

ליברטי היא דמות שובת לב, היא חזקה, היא אמיצה, יש לה לב מושלם והיא הדמות שמראה מה זה אהבה ללא תנאי.

 

אומנם זה רומן ויש שם דמות גברית מאוד מיוחדת, אך לא אוכל לפרט עליה כי אני חוששת זה ייקח את הפוקוס מליברטי וזה יהיה לי חבל.

הסיפור מסופר מהרגע שליברטי ילדה קטנה ועד גיל מסוים שבשלב מסוים כבר לא הצלחתי לעקוב.

 

הכתיבה של הסופרת כל כך חלוקה מבחינתי.

היו פרקים שממש נגעו לליבי והיו פרקים שממש שכנעתי את עצמי לצלוח אותם.

הכתיבה מלאה בפרטים שלא תמיד תרמו לעלילה, והיו פרקים שפשוט לא רציתי שיסתיימו.

הסיפור נפרס על המון שנים, ולא תמיד היה חלוקה וזה הגיע בקפיצות שנורא הפריעו לי.

ממליצה לכם לקרוא ולהחליט אם אהבתם או לא.

אישית אני מאוד חלוקה כי היו רגעים שממש נהניתי רגעים שפשוט רפרפתי.

 

אני בוחרת לסיים את הסקירה שלי עם ציטוט מתוך הספר.

 

“אל תעמדו על קברי בוכים

 

“אינני שם, איני ישנה, אחים.

אני אלפי רוחות שנשבו הרחק מכאן,

אני יהלומים מנצנצים בשלג הלבן,

אני השמש על גרעין בשל

אני הגשם העדין של סתיו.

כשתתעוררו אל דממת הבוקר

אני המעוף המהיר, המביא אושר

של ציפורים שקטות, החגות במעגל.

אני הכוכבים הרכים שמאירים מעל.

אל תעמדו על קברי בוכים,

אינני שם, לא מַתִּי כלל”.

 

ואת הציטוט הזה אני מקדישה לכל האנשים שאי פעם איבדו מישהו יקר, לכל מי שהעולם חרב עליו.

לכל מי שנאלץ להתבגר מהר ולוותר על עצמו או על החלומות שלו.

ציטוט זה אני לוקחת איתי, כי הוא מחזק, הוא בונה.

 

וציטוט זה גרם לליברטי לצמוח להיות מי שהיא היום.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה