אגומניאק מאת וי קילנד.

סקירה מאת ענת שדה.

 

“זה כל מה שהיה צריך. ה”ככה” העמוק והצרוד הזה והמגע הקל. לא יכולתי להסביר את הרגשות שלי כלפי דרו, כמו שלא יכולתי להסביר איזה טעם יש למים. אבל איכשהו הוא הפך מבחינתי לצורך קיומי, ובשום אופן לא הייתי מוכנה לבצורת.”
 

תתכוננו להתאהב בדרו ואמרי 😍 הוא עורך דין לדיני משפחה שלא מאמין בנשים ובמערכות יחסים, והיא פסיכולוגית ויועצת זוגית שמאמינה שכמעט כל זוגיות אפשר להציל. 
 
“אגומניאק” הוא בדיוק הספר שהייתי צריכה. קליל , מצחיק ומתוק. ספר שגומעים אותו, נהנים ממנו ומושלם למחסומים או לחופשה.
 
דרו ג’אגר הוא בחור שחצן עם אגו בגודל המשרד שלו בפארק אווניו בניו יורק. כשהוא חוזר מחופשה הוא מגלה פולשת חצי משוגעת במשרד שלו שמנסה לגרש אותו בחצי סטרפטיז. אחרי מאבק קצר, דרו מבין שלפולשת שלו קוראים אמרי והיא פסיכולוגית שעברה לא מזמן לניו יורק ונפלה קורבן לנוכל ששכנע אותה שהמשרד שלו פנוי להשכרה במחיר מגוחך.  
דרו מלווה את אמרי לתחנת המשטרה, וברגע של חולשה כשהוא מבין שאין שום סיכוי שהיא תצליח להשכיר משרד במקום אחר הוא מציע לה לחלוק איתו משרד בתמורה לשרותי מזכירות זמנית עד שהמזכירה הקבועה שלו תחזור.
 
אמרי הגיעה לניו יורק בעקבות הפרופסור שלה בולדווין. כבר שלוש שנים שהיא מעוניינת להיות יותר מסתם ידידה שלו אבל בולדווין לא עושה שום צעד. המעבר לניו יורק אמור לקדם את מערכת היחסים התקועה הזו. כשדרו מציע לה חלוק איתו משרד היא קופצת על המציאה.
אמרי ודרו הם סוג של הפכים, היא נאיבית והוא ציניקן, היא מאמינה בכל מה שטוב והוא ברע, היא עסוקה בלעזור לזוגות לחזור לאהוב והוא עסוק בזוגות שמתגרשים ורבים על הסכם גירושין טוב יותר. הם מתווכחים 99 אחוז מהזמן אבל ככל שחולף הזמן אמרי מבינה למה דרו נעל את ליבו למשך כל כך הרבה זמן. יש לדרו סיבה טובה מאוד לכך שהוא לא מאמין באהבה, מסתבר לה שמתחת לכל השכבות שדרו עטף את עצמו קיים בחור מתוק ומתחשב… הרבה יותר מתחשב מהבחור שבעקבותיו היא הגיעה לניו יורק.
האם אמרי תוכל ללמד את דרו להאמין שוב באהבה ? 
 
דמותו של דרו היא אחת המצחיקות והבוטות שקראתי, אהבתי את החלק המחוספס והגס בדמותו וגם את החלק המתוק והעדין שלו. אמרי היא דמות מקסימה , מצד אחד היא נאיבית וקלולסית, ומצד שני היא נותנת לדרו פייט רציני כשמגיע לו.
 
העלילה כתובה בגוף ראשון בצד אמרי ודרו, וחלק מהפרקים חוזרים לעברו של דרו .
 
אין בספר הזה חידוש מיוחד או עומק, אבל הספר הזה הוא ממתק. נהנתי מכל רגע ואפילו הזלתי דמעה קטנה בסופו. וי קילנד היא סופרת שאנחנו כבר מכירות מממזר שחצן וטעות יפהפיה, מי שאהבה את הספרים הקודמים , ללא ספק תתאהב.
 

“אני אוהב איך שאת מקשיבה לבעיות הדביליות של אנשים כל היום אבל עדיין חושבת שיש סיבה לעבוד על הקשיים. אני אוהב איך שאת פתוחה להכל – שאת אוהבת להישאר בבית ולראות סרטים ישנים וגם לצאת לשחק סנוקר. אני אוהב איך שהעיניים שלך נדלקות כשאת מדברת על ההורים שלך. “

 
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה